חזרנו לגמילת הלילה!

יובל נגמל מחיתולים לגמרי בגיל שנתיים ושבעה חודשים. מהיום הראשון הלכנו גם על הלילה ותוך חודש בערך של פספוסים פה ושם ירדנו לפספוס – שניים בחודש ובהמשך נגמל לחלוטין.
עם תחילת החורף, איפשהו בסביבות דצמבר כשהתחיל להיות קריר יותר בלילות, התחילו הפספוסים וחלה נסיגה משמעותית בגמילה שלו מחיתולים בלילה. אמנם את שנת הצהריים ואת מהלך היום הוא היה מעביר בלי בעיה אבל בלילות לא הצליח . חיממנו את החדר, הלבשנו אותו טוב יותר ואחרי חודש של ערימות כביסה החלטתי שזהו. התייאשתי.
החזרתי אותו לפולאפס.
אמרו לי שזה לא טוב ושזה יעשה לו רגרסיה ושיהיה לי קשה לגמול אותו שוב, אבל אני מכירה את הבן שלי ויודעת שאם משהו יקרה איתו, זה יקרה ברגע שהוא יהיה מוכן לזה.

באפריל ניסינו לחזור לתחתונים, כשהלילות התחילו להתחמם, אבל כנראה שהוא כבר התרגל ולא עזר שהערנו אותו בסביבות 11 לפיפי, ועדיין היו 3-4 פספוסים בשבוע. אז הנחתי לזה.
תכננתי לנסות שוב ביולי- אוגוסט, ואז בא הקטע עם מעבר הדירה שידעתי שיכביד עליו רגשית, יחד עם מעבר לגן חדש בלי להכיר אף אחד, אז החלטתי להניח לזה עוד קצת.
גם הסבתות התחילו לנדנד שאני חייבת להתעקש איתו, אבל אולי גם בגלל ההריון, לא הייתי במצב להתחיל להתעסק ולהתמודד עם זה כרגע, ורציתי לתת לו להסתגל לגן החדש ולא להעמיס עליו יותר מדי שינויים בבת אחת.

לפני 4 ימים, קילחתי אותו בערב, לאחר מכן הלבשתי אותו בחולצה ובאתי לשים לו שוב פולאפס. הוא אמר לי “אמא , אני לא רוצה תחתונים של לילה, אני רוצה היום תחתונים של בוקר!” אמרתי לו אין בעיה, אתה ילד גדול ואם יהיה לך פיפי תקום. הוא אמר לי נכון, אני ילד בוגר.

הערנו אותו בסביבות 11 לעשות פיפי, עשה, וחזר לישון. אגב, הוא גם הפסיק לגמרי להשתמש בסיר למרות שהוא היה בחדר שלו, החליט שהוא רוצה בשירותים של הגדולים מאז שעברנו לבית החדש. הילד שלי מתבגר לי מול העיניים.
הוא קם בבוקר יבש, וישר רץ לעשות פיפי. בלילה שלמחרת הוא שוב ביקש “תחתונים של בוקר” , שוב הערנו אותו, הוא גם התעורר בסביבות 3 לעשות פיפי , התעקש ללכת לשירותים למרות שהוא היה חצי ישן (הילד יודע מה הוא רוצה) וקם יבש. וכך המשיך לנו שבוע יבש (טפו טפו!) והילד נגמל לחלוטין!

עוד חודש הוא בן 4. אני מודה, היה לי איזשהו חשש שהוא לא יגמל ויגרור את ההרטבה הזו בלילות כי אני נגמלתי סופית רק לקראת גיל 10, במקביל לבלגנים בזוגיוות של ההורים שלי והרבה מתוך זה שספגתי, אז זו היתה הדרך שלי להתמודד עם זה מאחר והייתי ילדה מאוד שקטה ומופנמת. אז באיזשהו מקום יש את החשש הזה, אבל הקטנצ’יק שלי הפתיע בגדול!

אז אמהות, תסמכו על הילדים, תעשו איתם שיחות, תנו להם לקחת אחריות על ההתנהגות והגוף שלהם, ותנו להם להחליט. רק ככה זה עובד טוב.