ראש השנה, רגע לפני גיל 30, שבוע 20..

החלטתי לכלול את הכל יחד בפוסט הזה, סתם מעין סיכום כזה. יש משהו בתחילת שנה, בין אם עברית או לועזית, משהו באוירת החג שגורם לנו להרגיש שהנה, סגרנו עוד פרק בחיים שלנו, ועכשיו ממשיכים הלאה לפרק נוסף.

אז אצלי השנה אני מאוד מרוצה מתחילת השנה הזו. אחרי שנה לא קלה ולא פשוטה, אני מאוד שמחה ומודה על המקום שבו אני נמצאת.

כשהייתי צעירה היו לי תכנונים של איך אני רוצה שחיי יראו והיו כמה יעדים – למצוא בן זוג – עד גיל 20. להתחתן – בסביבות 23. להביא ילד – בסביבות גיל 25-26, לקנות בית – עד גיל 30 ואפרופו גיל 30 , להיות אמא ל-2 ילדים.

איזושהי תכנית שבניתי עם עצמי, משהו שהתגבש ונחרט לי במוח כל השנים והנה, אני רואה שהגשמתי את הכל ואפילו מעבר. יש לי אפילו עסק משלי ואני עצמאית ומרויחה די טוב, אני עושה מה שבא לי ומה שטוב לי ועכשיו, רגע לפני גיל 30, כבר יש לי 2 תינוקות חמודות בבטן.

אז אפשר לומר שהסתדר לי..

היתה לי שנה לא פשוטה, עם הריון שלא הצליח והפסקת הריון שהיתה די קשה וכואבת נפשית ומאותה הנקודה היה לי מאוד קשה להתרומם ולהאמין שיהיה בסדר ושאני עוד אצליח להביא ילדים, אבל הטבע זה דבר קסום, ויחד עם ההוא שלמעלה אם משהו צריך לקרות, הוא יקרה.

ועכשיו אני בשבוע 20, עם תאומות, כבר עברתי טיפה יותר מחצי! הן גדלות ומתפתחות יפה, אתמול הייתי במעקב, הרופא היה מאוד מרוצה מהן וקצת פחות מרוצה ממני – הצוואר רחם שלי שוב התקצר. עכשיו על 30 מ”מ וצריך מנוחה.

אז ממחר אני אשתדל לנוח כמה שיותר, כדי שהגוף יקבל את המנוחה שהוא זקוק לה.

ההריון נהיה גדול וכבד, אני די עייפה רוב הזמן, לא פשוט לי להתנהל עם יובל שרואה את אמא שלו במצב בטטה על הספה ומנצל את זה שאני לא יכולה לקום 20 פעם בשעה ובודק גבולות. אז ביום ראשון הוא יתחיל צהרון ויהיה איתי מאחר הצהריים ואני מקוה שיהיה יותר קל ושהוא יחזור קצת פחות מלא מרץ ונעביר בצורה רגועה את הערב ביחד.

בסך הכל משהו בי עדיין מדחיק קצת את ההריון. אני נהנית לשבת כל ערב ולהרגיש אותן בועטות ומשתוללות ומקפיצות לי את הבטן, אבל עדיין, זה לא כמו ההריון של יובל כי משהו עדיין שומר על איזושהי סקפטיות. אבל יש פתאום את הרגעים הקטנים האלה שאני מפנימה שזה אמיתי, אני בהריון והן בסדר בינתיים.כמו למשל אתמול, התקלחתי, וזה היה בישיבה כי כבד לי לעמוד, אז פתאום פעולה פשוטה של לסבן את הרגליים הפכה למסובכת, כשאני מתלבשת ללבוש מכנסיים ותחתונים זה ממש לא פשוט שלא לדבר על להתכופף! והכל נהיה ככה פתאום..

ועכשיו מתחילים להרגיש את הקושי.

היום לבשתי חולצה שלבשתי אותה בהריון של יובל בערב החג לפני 4 שנים. זכרתי שיש לי תמונה עם החולצה הזו, הסתכלתי עליה מקודם וראיתי שאין הרבה הבדל בין איך שהייתי עם יובל בשבוע 32 לאיך שאני היום, בשבוע 20. אז נכון שזה 2, אבל כבר אז היה לי ממש כבד וקשה לזוז אז איך אני סוחבת עוד 4 חודשים???

מנסה לשמור על אופטימיות עד כמה שאפשר, מקוה לכתוב על לידה מושלמת בעוד 4 חודשים ולשים פה תמונה של שתי קטנטנות מתוקות ובריאות ומקוה שיהיה בסדר.

בעוד שבוע בערך אני אחגוג יומולדת 30. ב6.10, לא מאמינה שזה הגיע. החלטתי שאני לא רוצה הפתעות והזהרתי את בעלי ואמרתי לו שזה יסתיים מקסימום בקפה ועוגה עם החבר’ה אצלנו בבית. לא אוהבת את השטויות של מסיבת הפתעה וכו. אבל לא מאמינה שאני מחליפה קידומת. למרות שאני יחסית מרוצה, טוב לי במקום שהגעתי אליו אחרי עבודה קשה, ועכשיו אני יכולה להוריד קצת הילוך ולהתחיל להנות יותר מהחיים..

שתהיה לכולנו שנה נפלאה..

חלי.