רגעים קטנים של אושר

2

[fusion_builder_container hundred_percent=”yes” overflow=”visible”][fusion_builder_row][fusion_builder_column type=”1_1″ background_position=”left top” background_color=”” border_size=”” border_color=”” border_style=”solid” spacing=”yes” background_image=”” background_repeat=”no-repeat” padding=”” margin_top=”0px” margin_bottom=”0px” class=”” id=”” animation_type=”” animation_speed=”0.3″ animation_direction=”left” hide_on_mobile=”no” center_content=”no” min_height=”none”]

נוגה מגלה עניין נרחב בלק של אמא.. זה נראה כמו משהו מעניין להכניס לפה!

ככה סתם הם מופיעים, בלי התראה מוקדמת ודווקא כשמרגיש שהכל הפוך ולא מסתדר.

יובל, שלאחרונה אני מרגישה שקצת מוזנח רגשית למרות שאני משתדלת לתת לו את מירב תשומת הלב שיש, אבל זה עדיין לא משתווה למה שהיה לו עד לפני 4 וחצי חודשים לפני ששתי האחיות שלו הגיעו.

ועדיין, הוא מצליח לגבור על זה, סולח לי בדרכו שלו ולפעמים גם מעניש אותי – מתעלם לחלוטין ממה שאני אומרת\מבקשת, מתנהג כאילו לא שמע אותי למרות שאין משהו שהילד הזה מפספס (בדקתי, מספיק להכניס את המילים “פאוור ריינג’רס, סופרמן או ספיידרמן” במשפט ופתאום יש תגובה). אני משתדלת לא לכעוס עליו למרות שאני מודה שלקראת סוף היום כבר לא נשארת לי יותר מדי סבלנות, במיוחד אם לא הצלחתי לאכול ארוחת בוקר\צהריים כמו בנאדם והבטן מקרקרת ומאיימת להדבק לגב ויש שתי פיצקיות מתוקות שמחליטות שהן ביום ניג’ס כמו שקורה לפעמים, ואז הן תופסות לי 95% מהזמן.

יש ימים שהן מתוקות, ישנות ביחד, קמות ביחד, מחכות בסבלנות עד שאאכיל את השניה ואז משחקות ביחד והולכות לישון ביחד. ויש ימים , כמו היום למשל, שאחת מתעוררת והשניה בדיוק הולכת לישון, וזו שהתעוררה לא רגועה ואז אחרי חצי שעה היא מחליטה שהיא הולכת לישון ואני מתנחמת בעובדה שהנה, אוכל לשבת 10 דקות בשקט, ואז אני באה לשים אותה בחדר ומגלה שהשניה שוכבת על הבטן, מתרוממת, פותחת עיניים ודופקת לי חיוכים.. וכך חוזר חלילה.

לרוב הן יודעות להעסיק את עצמן אבל כשהן רוצות לאכול כל שעתיים כמו שקורה משום מה לאחרונה או כמו היום למשל  שאני די בטוחה שהן מכינות שיניים, אז אין לי שניה פנויה לעצמי.

וכאילו כל זה לא מספיק, אז אתמול בבוקר יובל קם עם רצון להקיא. איכשהו הסברתי לו לנשום עמוק וזה עבר אבל הוא שלשל שלשול מיימי שמעיד על וירוס. השארתי אותו היום בבית, הוא גם קם עם חום.

אמא שלי שמרה עליהם (האמא הזו פשוט ברכה!) ויצאתי לפגישות, חזרתי בצהריים למרתון ילדים. אחרי שעתיים הייתי עם הלשון בחוץ והתקשרתי לבעלי להודיע לו שהיום הוא חוזר מוקדם כי יש גבול כמה אני יכולה לספוג.

ב5 הצלחתי להכין לעצמי חזה עוף במחבת עם עשבי תיבול יחד עם קערה של סלט חסה, התחלתי לאכול ואז שתיהן החליטו שהן מתעוררות אחרי רבע שעה בלבד של שינה, בשניה שהתיישבתי.

שתיהן גם צרחו שהן רוצות אוכל ועכשיו! ובנוסף לכל הן גם עשו קקי, והן לא אוהבות להיות עם קקי אז צריך קודם כל להחליף להן אחרת הן לא יפסיקו לקטר.

 

אז החלפתי להן, הן נרגעו קצת, אבל עדיין קיטרו והזכירו לי שהן רעבות (למרות שעברו פחות משעתיים מהארוחה האחרונה – יש לי פוד פרוססורים בבית!) השארתי אותן על הספה וביקשתי מיובל שיהיה לידן בזמן שאני הולכת להכין להן אוכל. חזרתי והמראה הקסום הזה נגלה לעיני – יובל מדבר איתן והן צוחקות לו ומתמוגגות ממנו ומאושרות.

 

פתאום כל הלחץ והמתח והעייפות התחלפו באושר טהור. בשמחה והוקרת תודה על זה שיש לי 3 ילדים מדהימים ואיזה מקסים הקשר ביניהם. כמו שתראו פה בסרטון, הבנות שמות עליו ידיים, צוחקות אליו, מקשקשות איתו והילד החמוד הזה שדקה וחצי לפני כן רץ בבית כאילו שדחפו לו דורסל לתחת פתאום נהיה עדין מאוד ורגוע וליטף אותן ברוך..

ברגעים כאלה הכל מתגמד.

אחרי כמה דקות כאלה הן התחילו לרטון אז האכלתי את נוגה ואז מיה חטפה ג’ננה והתחילה לצעוק ולצרוח שהיא רוצה אוכל ועכישו או שהיא הופכת את הבית.

מאחר ויש לי רק 2 ידיים ואני כבר לא מניקה, אז הנחתי לרגע את נוגה, הבאתי עוד בקבוק וביקשתי מיובל לעזור לי והוא האכיל את מיה בטרמפולינה תוך כדי שהיא עוצרת כל כמה שניות, מחייכת אליו וממשיכה לאכול.

שרק ימשיכו ככה..

אחרי שעה בעלי נכנס בדלת, לקח את אחת מהן, אחרי רבע שעה שתיהן הלכו לישון וגם אני קרסתי לשעה וחצי כדי להתאפס (ככה זה כשעובדים עד 2 בלילה וקמים ב6 וחצי ויוצאים לפגישות וחוזרים ל3 ילדים מהצהריים).

קמתי ב7 וחצי בערב, כמו חדשה, תקתקנו את הילדים לאוכל, שינה , ארוחת ערב בשבילי ובעלי הכין לעצמו פיצה , אני הסתפקתי בשקשוקה.. ואז הם הלכו לישון. ונהיה שקט בבית.

מהצהריים יובל כבר היה בסדר גמור, בלי שילשולים, אכל טוב והרגיש טוב. מחר ילך לגן ונחזור לשפיות.

לפחות הם ישנים בלילות אז זו חצי נחמה, לא מתלוננת..

ילדים זה שמחה!

[/fusion_builder_column][fusion_builder_column type=”1_1″ background_position=”left top” background_color=”” border_size=”” border_color=”” border_style=”solid” spacing=”yes” background_image=”” background_repeat=”no-repeat” padding=”” margin_top=”0px” margin_bottom=”0px” class=”” id=”” animation_type=”” animation_speed=”0.3″ animation_direction=”left” hide_on_mobile=”no” center_content=”no” min_height=”none”]

נוגי-נודניק - ככה אנחנו קוראים להתקפי הנהמות של נוגה..
[/fusion_builder_column][/fusion_builder_row][/fusion_builder_container]


Response (1)
  1. n
    nataly יוני 4, 2012

    הרגעים של אושר!!!
    יובל פשוט מדהים עם הבנות!

Leave a comment
Your email address will not be published. Required fields are marked *