איך מתמודדים עם ארוחות החג כשרוצים ילד / רינת גל אוחיון

כשמנסים להיכנס להריון, החגים לא ממש משמחים.

זה לא החגים שקשה בהם כמו ארוחות החג.

לפגוש את המשפחה המורחבת, ולשמוע מי שוב נכנסה להריון ומי ילדה כבר ילד שני או שלישי, ולשחק כאילו זה ממש משמח אותנו לשמוע, ולא, אנחנו לא מקנאות, מה פתאום…

לשמוע את הרמיזות והשאלות בסגנון – נו, מה קורה איתכם? מתכננים משהו? ולהצליח לשמור על פרטיות ועמימות, כי אם הדודה תשמע שאנחנו רוצים ילד וזה מתעכב, אז כולם ירכלו עלינו ויציקו עוד יותר.

זמן של חגים והתכנסות משפחתית מזכיר לנו כמה אנחנו רוצים להרחיב את המשפחה הפרטית שלנו, וזה כואב, הפער בין הרצוי למצוי, יחד עם אי הידיעה מתי זה יקרה, ואם בכלל.

והאמת היא שההתמודדות האמיתית שלנו היא לא עם המשפחה והשאלות, אלא עם עצמנו.

עם השאלות שאנחנו שואלים את עצמנו, עם הספק שלנו שנצליח, עם הפחדים והדאגות.

השאלות ששואלים אותנו הן רק שיקוף של השאלות שאין לנו תשובות טובות עליהן לעצמנו.

אנחנו אלה ששואלות את עצמנו – נו, מה קורה איתי, למה אני לא בהריון, למה אחרות כן ואני לא, מה לא בסדר איתי? אולי אני לא מספיק רוצה? אולי אני בלחץ? אולי אני מבוגרת מדי? אולי אני לא אמורה להיות אמא?

אנחנו אלה שחופרות לעצמנו במוח וכועסות שזה לא מצליח, שזה לא קרה כבר.

אנחנו אלה שחושבות שהיינו אמורות להיות כבר עם ילד או שניים, ונלחמות במציאות, בעצמנו, בגוף, ולפעמים מכאיבות לעצמנו מאוד. אנחנו פשוט לא מקבלות את המציאות, בועטות בה, מתמרדות נגדה, כועסות, וגם מתוסכלות ממנה וחשות חסרות אונים מולה.

ככל שאנחנו כועסות ומתוסכלות ומתנגדות למציאות, ככה אנחנו מחלישות את עצמנו ומאבדות אנרגיית חיים. אנחנו רוצות להיות אחרי, לא עכשיו, לא בתוך האתגר. ואז הכל פחות מהנה. אנחנו נמצאות בציפייה למשהו הטוב שיקרה בעתיד, כי ההווה כואב מדי.

ככל שאנחנו מתנתקות מהמציאות, כך אנחנו מתנתקות מעצמנו, ולפעמים גם מבן הזוג.

ככל שאנחנו רוצות להיות בעתיד, כך יש לנו פחות השפעה על מה שקורה עכשיו, והאבסורד הוא שאולי ברגע זה ממש מבשילות הביציות שעומדות להפוך לילדים שלנו. במקום לתת להם את התמיכה הטובה ביותר כדי שיגדלו היטב – אנחנו דואגות, כועסות, מתוסכלות ולא מרוצות מהחיים שלנו.

עם האנרגיות האלה אנחנו מבקשות ליצור חיים חדשים?

אז מה אפשר לעשות כדי לא לפגוע בעצמנו ובסיכויים שלנו להיכנס להריון כבר בחגים (ממילא יש המון זמן):

1. לשנות מיקוד. לא לשאול “למה אני לא נכנסת להריון” אלא “איך אכנס להריון כבר השנה”. כשהמיקוד הוא במה שרוצים גם נקבל תשובות טובות שבאמת יעזרו לנו. ויש לי סרטון קצר שמסביר עוד את הנקודה הזו.
2. לזכור שההשפעה האמיתית שלנו היא בהווה, במה שאנחנו עושות עכשיו. לא לברוח למציאות חלופית עתידית בה כבר יש לנו ילדים, לא להתחרט על מה שלא עשינו או פספסנו. לסלוח לנו ולהמשיך הלאה. הגוף נמצא בהווה, יחד עם הביציות, כולן.
3. להקשיב לגוף. נראה מה הוא צריך, מה עושה לו טוב, איזה אוכל הוא צריך, לא לשכוח אותו ואת הצרכים שלו. לישון מספיק, לשתות מים, לזוז. ככל שתתמכו בגוף, ככה יהיה לו קל יותר לשתף פעולה עם ההיריון שאנחנו רוצות.
4. לסמוך עלינו ולהאמין בעצמנו שנצליח. ככל שנאמין בנו, כך נקבל מסרים תומכים מהיקום, אנשים לא ישאלו אותנו מה הבעיה, אלה ישקפו לנו שהכל בסדר אתנו ושההיריון יגיע בזמן שלו.
5. ואם מישהו בכל זאת שואל מה קורה עם ילד – להבין שכנראה שאנחנו עדיין שואלות את עצמנו את השאלה הזו, וצריכות לחזק עוד קצת את האמונה שהילד בדרך…