מדריך גידול תאומים – איך עושים את זה? מסקנות מיום הולדת שנתיים לתאומות

אני מסתכלת על מה שקורה פה אצלי בבית ולא מאמינה שרק לפני שנתיים הייתי בשיאו של הריון שלא היה לי מושג איך הוא יסתיים אם בכלל.

בנוסף לחרדות הרגילים שמלווים כל הריון הייתי בסיכון מאוד גבוה בגלל בעיות קרישיות ומהשליש הראשון כל מה ששמעתי היה איזה מסכנה ותשקלי הפסקת הריון כי הריון של תאומים זהים- מונוכוריאלי בי אמניוטי, שבעברית זה אומר שק הריון אחד, שתי שליות ומחיצה דקה שרק בשבוע 9 וחצי ראו בוודאות. יחד עם זאת, אלו אותם כלי דם ויש הרבה סיכונים גם במצב בריאותי טוב.

אבל האמנתי שהכל מלמעלה ושאם אני צריכה להביא את שתי הנשמות הללו לעולם זה יקרה, אני מבחינתי אעשה מה שאפשר כדי לתת את התנאים האופטימליים ביותר.

היום יש לי תאומות מדהימות שקוראים להן מיה ונוגה. הן נולדו כמעט בזמן, שבוע 35+4 במשקלים של 2130  ו- 2680 בקיסרי בגלל רעלת. משקלים יפים לתאומים ועוד זהים..

הן כבר בנות שנתיים ואני מרגישה שבורכתי.

לגדל תאומים זה קסם.

זה מאתגר ולא פשוט לפעמים ויש רגעים שבא לי לעזוב הכל ולברוח, אבל יש בזה המון רגעים של אושר וגם המון יתרונות.

נכון שזה נשמע. מפחיד אבל אני זוכרת שכבר בהתחלה, זה לא היה מסובך מדי. אתה מסיים לטפל באחד, עובר לשני ומסיים.

ככל שתקפידו לסנכרן את התאומים שלכם מגיל צעיר עד כמה שאפשר, יהיה לכם קל יותר.

בלילות במיוחד בהתחלה אני ובעלי היינו מאכילים אותן יחד וישנים יחד בין האכלה להאכלה, גם במהלך היום השתדלנו לסנכרן אותן ואז כששתיהן ישנות, אנחנו (אני בעיקר) פנויים לדברים אחרים.

גזים– הרבה פעמים החלפת תמל יכולה לשפר את המצב משמעותית אנחנו ניסינו כמה תמלים כולל בסימילאק קומפורט שהביא להקלה משמעותית, אבל ברגע שעברנו לנוטרילון בגיל חודש וחצי למיה נעלמו הגזים לגמרי תוך 3 ימים ולנוגה כעבור שבועיים אבל עם הקלה מיידית משמעותית.

מנשא זו אחת ההמצאות של המאה שעוזרת מאוד במקרה של גזים, גם טיול בחוץ בעגלה.

לנוגה היה ריפלוקס קל שגרם לה לפלוט את האוכל ולהיות עצבנית יותר. בגיל חודשיים הוספנו להן קצת דייסת קורנפלור כדי שישנו יותר טוב בלילה ומשם היה שיפור משמעותי בריפלוקס. בגיל חצי שנה כשהיא התחילה לשבת זה הפסיק כמעט לגמרי, היינו צריכים להקפיד שהיא לא תשכב על הגב אחרי האוכל ושמנו לה כרית ובסביבות גיל שנה התופעה נעלמה לחלוטין.

מה שכן אם נגיד לא בא לה לאכול משהו או תרופה, היא מקיאה די בקלות אז הטריק שלמדתי הוא לתת לה ממש טיפונת עם מזרק ולדחוף מוצץ ואז היא מוצצת אוטומטית מתוך רפלקס מציצה ובולעת ולא מעלה בחזרה את הדברים.

אני זוכרת שאחד הפחדים הכי גדולים שלי היו שאני לא אדע להבדיל ביניהן. אבל הן נולדו קודם כל בהפרש של כחצי קילו במשקל, מיה היתה פיצית והיה לה מבנה ראש של פג, פחוס ומכוער כזה. היום היא הפכה ליפהפיה קטנה ושתיהן נראות בעין בלתי מזוינת – זהות לגמרי.

יחד עם זאת, כבר מהלילה הראשון שמתי לב לשוני בבכי, בקול, בהתנהגות. אפילו באופי הן היו ממש שונות כבר מההתחלה.

מיה היתה יותר “קריזיונרית” ונוגה יותר “פינוקי”.

עד היום זה ככה. למרות ששתיהן יודעות להשיג מה שהן רוצות והן חופשי רבות על דברים, מושכות אחת לשניה, מרביצות, מתחבקות, מתנשקות ודורשות כל אחת את המגיע לה. גם אם זה בא לפעמים על חשבון האחרת או על חשבון אח שלהן שהיום כבר בן 6.

 

לגדל תאומים זו חוויה קסומה וכל מי שהוא הורה לתאומים יגיד לכם את זה. אני זוכרת כבר בהתחלה שעות שהיינו יושבים ומתמוגגים מהן. בסביבות גיל חודשיים הן התחילו לתקשר ולגעת וממש לדבר אחת עם השניה וככל שהזמן חולף זה קורה יותר ויותר.

הקשר בין תאומים הוא קשר מדהים שאי אפשר להסביר במילים. אם אחת בוכה השניה מיד מזדהה ומחבקת אותה, גם אם זה באמצע הלילה, היא קמה אליה למיטה ומלטפת. אם הן אוכלות משהו הן לרוב יחלקו אחת עם השניה, או אם מישהי בוכה השניה מביאה לה מוצץ.. הן שתי יאכנעיות ומאוד מחקות אחת את השניה ואותנו, אבל עדיין, אני רואה שוני עצום ביניהן, גם באופי, גם בהתנהגות וגם במראה.

יש פעמים שלחצי שניה כשאני בהיסח הדעת ולא שמה לב מי לידי או מי עשתה מה אבל די מהר אני מתעשתת.

הן שונות באינטונציה, בתנועות.

נוגה תמיד היתה מפותחת מאוד מבחינה מוטורית ומיה מבחינה וורבלית .

מיה גם מקפידה על היגוי נכון של המילים וההברות. אם היא תגיד מילה ונתקן אותה היא ישר תתקן את עצמה עד שתגיד נכון ותמתין שנאשר לה. נוגה קצת יותר “עצלנית” ומתפנקת. למשל במקום לא היא אומרת “יו” או שהיא קוראת לי “מימה ולא אמא (למרות שהיא יודעת להגיד), יותר סוג של פינוקי לדעתי. הרבה פעמים אני מדברת עם מיה והיא מקשיבה מהצד ומגיבה ועונה. שתיהן אוהבות נורא שירים ואוהבות לשיר תוך שהן מקפידות על מנעד מדויק בלי זיופים!

מיה אוהבת לצייר, נוגה אוהבת בימבות ובכלל להיות בתנועה מרגיע  אותה – בין אם זה לטפס על הספות, להתגלגל, או סתם לרוץ בבית עם יובל (האח הגדול שלהן).

בקיצור, די מהר הבחנו בהבדלים ביניהן, והבנו מי זו מי. לרוב אני מלבישה אותן שונה כדי שידעו למצוא את הדרך העצמאית שלהן וליצור נפרדות. מדי פעם לאירועים למשל אני מלבישה אותן אותו דבר, משהו שהולך להשתנות די בקרוב, אבל בדכ הן לבושות שונה ואני משתדלת שלא לקנות להן אותו הדבר ולפחות צבע שונה לדברים – החל מנעליים, כובעים וחולצות למרות שהן לובשות הכל יחד.

ולגבי ההפרדה בפריטים ובכלים – אני זוכרת שבזמן ההריון שלהן שמעתי על הרבה הורים שמתכננים להפריד בין הבקבוקים, מוצצים וחלק אפילו בין הבגדים.

זה נשמע לי מתוך אידיאולוגיה באותה התקופה כרעיון נהדר, אבל די מהר הבנו שזה הרבה יותר חסכוני לתת לאחת לאכול מאותו בקבוק אם השניה רק טעמה או אכלה ביס וחצי, גם ככה הן חלקו את אותו הציצי, וגם ככה הן כל הזמן ביחד. הן ישנו עד גיל 10 שבועות באותה העריסה כי זה מה שגרם להן להיות הכי רגועות וגם נראה לי יותר הגיוני שאחרי 8 חודשים שהן ביחד, צמודות אחת לשניה בבטן, בועטות ומתכרבלות, שזה ימשיך להן בזמן ההתאקלמות בעולם שבחוץ. ובהמשך כשהן גדלו קצת, כשאחת היתה בוכה, היינו מביאים את השניה והיא היתה מרגיעה אותה. היום הן עושות את זה לבד. אז זה קשר מדהים שקשה לפרק.

מבחינת הבקבוקים, ב2 בלילה את ממש לא זוכרת איזה בקבוק שייך למי וגם לא מעניין אותך, רק שיאכלו וילכו לישון. אז זרמנו.

מגיל חצי שנה בערך הן התחילו לחטוף מוצצים אחת לשניה ולשים אותם בפה, ועד היום כשהן בנות שנתיים  הן עושות את זה (וכן, הן למדו לפרק את הקליפס ולמשוך אותו) . בקיצור, אם ממש משעמם לכם (ולא משעמם עם תאומים), תעשו הפרדה.

הרבה פעמים יש לנו דילמות של “להתערב או לא להתערב”, כשהן למשל הולכות מכות, או חוטפות אחת לשניה דברים ואצלנו זה מגיע גם לרמה של לחטוף אוכל מהצלחת אבל אני משתדלת להעיר ולפעמים לא, תלוי עד כמה הצרחות של הצד שחוטף היסטריות. בהתחלה בגלל שנוגה היתה מפותחת יותר מוטורית – בגיל 5 חודשים הילדה זחלה גחון בבית, ב6 חודשים זחלה על 6 והתיישבה ומיה רק ב6 חודשים התחילה לאט עם הגחון, וב7 חודשים התחילה לזחול על 6. מבחינת הליכה נוגה התחילה ללכת בגיל שנה וחודשיים, מיה בשנה ו-5 חודשים. אז כמו שאתם רואים יש פערים. מצד שני בדיבור מיה שמה אותה בכיס הקטן.

אני שמחה שזה ככה וכל אחת עם הייחודיות שלה. זה גם מאתגר אותן להשתפר. אני רואה איך הן מחקות אחת את השניה וגם את אח שלהן, ויודעת שזה שהן שאפתניות ולא מוותרות יעזור להן המון בחיים.

אני זוכרת שכשיובל היה בן שנה וחצי זה היה סיוט לשבת איתו בבית, הוא כל הזמן חיפש אקשן, והן מעסיקות אחת את השניה נון סטופ. הן כל הזמן משחקות יחד ואולי עכשיו כשהן כמעט בנות שנתיים, הגיע הזמן להתחיל לטייל איתן קצת לבד בנפרד, קוואליטי טיים עם אמא 1:1. שיתרגלו קצת בלי

תאומים ומסגרות – במרבית המקרים, אלא אם כן את מרויחה ממש הרבה, לא ישתלם לך לצאת לעבוד. מרבית המשפחתונים או המעונות הפרטיים יעלו בסביבות ה-3500-5000 ש”ח לתאומים , תלוי איפה את גרה וכמה המסגרת שבחרת מבוקשת. נשים רבות יושבות בבית לאחר לידת תאומים למשך שנה- שנתיים כי זה יותר משתלם.

וגם אחרי שהם במסגרת, אם אין לך מטפלת, רוב הסיכויים שתמצאי את עצמך שבוע- שבועיים בחודש עם ילדים בבית בתקופת החורף.

דבר שמקשה על היציאה לעבודה בצורה סדירה.

לשמחתי הרבה מצאתי מטפלת מעולה במחיר סביר ליד הבית, שגם עוזרת לי עם יובל בשעות הצהריים במקום צהרון. התחלנו איתה לאחר שהבנות היו במשפחתון וחצי מהחודש היו בבית כי כשאחת חולה השניה נדבקת ויאללה בלגן וימי חופש עם אמא בבית.

אז שמנו אותן עם מטפלת וכרגע אני משאירה אותן שם לחודשים הקרובים כי היא מדהימה. אבל זה משהו שגם צריך לקחת בחשבון כי במסגרת של מעון נותנים לפעמים רק 10% הנחה ולפעמים עדיף לשלם קצת יותר ולקבל הרבה יותר יחס אישי. זה גם 2 ולא אחד אז הם די מעסיקים האחד את השני.

 

השכבות לישון של תאומים – אני מודה שזה היה אחד החששות הכי גדולים שלי. יחד עם זאת, די מהר הכנסנו את הבנות לשגרת שינה והרדמות על פי הלוחשת לתינוקות – לחישה טפיחה ו- EASY – שזו שגרת יום כבר מהיום הראשון שיוצרת מחזוריות (מומלץ בחום לקרוא את הספר הכחול של הלוחשת לתינוקות כבר בהריון) ובטחון בהתנהלות של התינוק. את הבן שלי גידלתי באמצעות השיטה מגיל חודש וחצי ואז הוא התחיל לישון לילות שלמים של 12 שעות, וגם התאומות ישנו לילה שלם מגיל חודשיים. כשאני אומרת לילה שלם אני מתכוונת ל-8-12 שעות ברציפות. אין לכם מושג איזו איכות חיים זו!!

באופן כזה נהיה להן לוז מסודר של שינה פעמיים שלוש ביום , ושינה רציפה וארוכה בלילה שאפשרה לי לחזור לשגרה. עם הזמן הן עברו לישון הרבה פחות ומגיל שנה בערך הן ישנו פעם אחת ביום לשעה וחצי- שעתיים בערך ובלילה בד”כ ישנות לילות מלאים למעט שיניים או מחלות וכו’.

גידול תאומים וזוגיות – עם תאומים לא תמיד קל למצוא מקום לזוגיות. השגרה מאוד עמוסה ושוחקת ומאוד חשוב לפעול בשיתוף פעולה בין בני הזוג וכמה שיותר. זה לקחת את הזוגיות ולהעמיד אותה באחד המבחנים הכי קשים שתעברו במהלך שנות הזוגיות. אבל אם תצלחו את התקופה הקשה הזו, יהיה לכם הרבה יותר קל בהמשך.

במיוחד ככל שמתקרבים לגיל שנתיים והילדים נהיים מרדניים ובודקים גבולות ומאחדים כוחות, חשוב שאתם, ההורים, תהיו מאוחדים ותעבירו מסר אחיד לילדים.

אחרת? הלך עליכם. אני מדברת ברצינות .

יחד עם זאת, אנחנו מאוד נהנים מהם. מנסים גם ברגעים הקשים להזכיר לעצמנו שהכל זמני ושעוד כמה שנים הם לא יתייחסו אלינו יותר מדי ויהיו פחות נזקקים לתשומת לב ולטיפול ובסך הכל זה כיף גדול.