יובלי בן 8. אני אמא בת 8.

היום לפני 8 שנים יובלי נולד.

היום לפני 8 שנים אני נולדתי מחדש .

האמא שבי נולדה.

אני חושבת שהרגע הזה שבו הראו לי אותו במהלך הניתוח הקיסרי, שפתאום הדבר הזה שבעט בי וזז לי בבטן בחודשים האחרונים, נהיה אמיתי, היה אחד הרגעים הקסומים שבחיי.

כי בינינו, זה קסם. שנוצר תינוק, שנוצרים חיים ככה מכלום.

שהגוף שלי ייצר את הדבר המתוק הזה. את התינוק חסר האונים הזה שכל מה שהוא צריך כרגע זה את אמא שלו.

אני זוכרת כאילו זה היה אתמול כל רגע במהלך הניתוח ולאחריו ואת ההתאוששות בחדר לאחר מכן ואיך אחרי 6 שעות בדיוק מרגע הלידה כבר התחלתי לנדנד לאחיות שינתקו אותי מהקטטר כי התינוק שלי מחכה לי וחיכיתי 9 חודשים ואני כבר לא יכולה ולא רוצה לחכות עוד.

הם הבינו שיש להם עסק עם נודניקית ותוך כמה דקות אחות ניקתה אותי ושחררה אותי מהאינפוזיה והקטטר והביאה לי כיסא גלגלים.

הסתכלתי עליה במבט של – נראה לך שאני יושבת על הדבר הזה?

וקמתי כמו פנתרה לאט והתקדמתי לכיוון היציאה מהחדר ואז אבא שלו אמר לי להפסיק להלחם והסכמתי לשבת בכיסא. כשהגענו לתינוקיה הייתי מוקסמת.

אין מילים לתאר את האושר ותחושת המלאות שעלתה בי כשהחזקתי אותו בפעם הראשונה והתמלאתי באהבה לדבר הקטן והחמוד הזה ששקל רק 2 קילו.

הוא היה פיצקי. ומתוק.

והתאהבתי.
כבר מגיל 0 היה לו מבט כזה בוגר וצלול של אחד שיודע מה הוא רוצה. המבט העקרבי הזה שאומר – “אל תעצבנו אותי” שהוא עצבני ומתוק ביחד.

כמה רציתי אותו וכמה חיכיתי לרגע הזה שהוא יצא כבר מהבטן. עברתי הריון לא קל עם 4 חודשים של שמירה במיטה בשכיבה ושלל מיחושים וסכנות כולל אשפוז של כמעט חודש עד ללידה ואז הוא הגיע והכל נעלם.

אני זוכרת שהאחיות אמרו לי שאוכל לנוח בלילה ושיתנו לו תמ”ל. הצחיקו אותי.

הקונטרול פריק שבי שמה שעון מעורר כל שעה וחצי (כי היה לוקח לו בערך שעה וחצי לאכול ועד שהייתי מחליפה לו), וכבר בלילה הראשון הלכתי לתינוקיה ואני זוכרת את הריח הזה בלילה בכניסה לתינוקיה של הסבון לתינוקות שפשוט מכה בך בפנים כשאת נכנסת. ריח מתוק וטהור כזה שפותח לך את כל שסתומי החלב ועד שאני מגיעה אליו להנקה החזה שלי כבר דולף.. עד היום לא ברור לי אם זה במקרה או בכוונה.. אבל זה עבד.

[fusion_builder_container hundred_percent=”yes” overflow=”visible”][fusion_builder_row][fusion_builder_column type=”1_1″ background_position=”left top” background_color=”” border_size=”” border_color=”” border_style=”solid” spacing=”yes” background_image=”” background_repeat=”no-repeat” padding=”” margin_top=”0px” margin_bottom=”0px” class=”” id=”” animation_type=”” animation_speed=”0.3″ animation_direction=”left” hide_on_mobile=”no” center_content=”no” min_height=”none”]

האחיות בתינוקיה נגנבו ממני מאיך שהתעקשתי לחתל אותו ולהאכיל מסביב לשעון,
למעט מקלחת שחששתי ממנה בהתחלה אבל היא נעשתה בנוכחותי כשאני אחר כך שם כדי להלביש אותו ולחבק אחרי, עשיתי הכל.
וכאב לי, מאוד, והייתי עייפה והנקתי אבל הרגשתי שהילד שלי צריך את אמא שלו שתטפל בו ולא אף אחד אחר.

אז משהו שם נולד בי. האחריות הזו להיות אמא שלו.

וזה מרגיש כאילו זה היה רק אתמול, אבל עברו 8 שנים.

[/fusion_builder_column][fusion_builder_column type=”1_1″ background_position=”left top” background_color=”” border_size=”” border_color=”” border_style=”solid” spacing=”yes” background_image=”” background_repeat=”no-repeat” padding=”” margin_top=”0px” margin_bottom=”0px” class=”” id=”” animation_type=”” animation_speed=”0.3″ animation_direction=”left” hide_on_mobile=”no” center_content=”no” min_height=”none”]

ובינתיים הוא גדל ונהיה לי גבר קטן בבית.

רק השבוע מצאתי את עצמי מסתמסת איתו במהלך פגישה עם לקוח כשהוא “נוזף” בי למה שמתי לו 3 שניצלים.

כאילו הפספוס הזה רק נולד לפני שניה וחצי, איך הוא מסתמס איתי? מאיפה זה בא?

בכלל, הילדים שלנו היום גדלים מהר מדי.

אני מוצאת את עצמי הרבה פעמים מתחננת לחיבוק או נשיקה וההוא עושה טובה שמתייחס אלי.

משהו בי שוכח שהוא כבר לא תינוק קטן, ושהוא כבר התבגר ושהגיע הזמן לשחרר קצת.

[/fusion_builder_column][fusion_builder_column type=”1_1″ background_position=”left top” background_color=”” border_size=”” border_color=”” border_style=”solid” spacing=”yes” background_image=”” background_repeat=”no-repeat” padding=”” margin_top=”0px” margin_bottom=”0px” class=”” id=”” animation_type=”” animation_speed=”0.3″ animation_direction=”left” hide_on_mobile=”no” center_content=”no” min_height=”none”]

לסיכום,

8 שנים שבהן אני אמא כשלצד הקושי יש המון כיף והמון אהבה והרבה קסם ושמחה. ויחד עם האחיות שלו אני מרגישה מבורכת כל יום מחדש.

אני מודה להוא שלמעלה על הזכות להיות אמא.

[/fusion_builder_column][fusion_builder_column type=”1_1″ background_position=”left top” background_color=”” border_size=”” border_color=”” border_style=”solid” spacing=”yes” background_image=”” background_repeat=”no-repeat” padding=”” margin_top=”0px” margin_bottom=”0px” class=”” id=”” animation_type=”” animation_speed=”0.3″ animation_direction=”left” hide_on_mobile=”no” center_content=”no” min_height=”none”]

על השליחות הגדולה ועל ההדרכה שגרמה לי לפתוח את הבלוג באותו לילה ב6 בפברואר 2007 ולהתחיל לכתוב את הבלוג הזה – להיות אמא ולתת כלים וטיפים למליוני אמהות במהלך השנים האחרונות.

אני מקבלת עשרות מיילים בחודש מאמהות, מיילים אישיים, בקשות, התלבטויות, ומרגישה מבורכת שיש לי את הזכות להיות שם ולעזור לאמהות אחרות.

משהו בכמיהה הגדולה הזו להרות הוציא ממני המון תשוקה שבאה לידי ביטוי במילים, ומאז, מזה כמעט 9 שנים אני כותבת את הבלוג הזה – 2BMOMMY. שמלווה אותי מהיום שבו הריתי למעשה ועד היום , כשאני אמא ל-3 ילדים, גרושה, בעלת עסק ומצליחה.

[/fusion_builder_column][fusion_builder_column type=”1_1″ background_position=”left top” background_color=”” border_size=”” border_color=”” border_style=”solid” spacing=”yes” background_image=”” background_repeat=”no-repeat” padding=”” margin_top=”0px” margin_bottom=”0px” class=”” id=”” animation_type=”” animation_speed=”0.3″ animation_direction=”left” hide_on_mobile=”no” center_content=”no” min_height=”none”]

החיים הם לא מה שציפינו.

אני זוכרת שבתקופת ההריון חבר טוב אמר לי “את תראי שכשאת תהפכי לאמא, פתאום תביני כמה החיים שלך היו חסרי משמעות עד שהקטנצ’יק הזה הגיע” הוא צדק.

ואני גאה באמא שאני, גם אם אני לא מושלמת, אני לומדת כל יום מחדש, וגדלה יחד איתם, ומתמודדת.

לסיפור הלידה המלא של יובל שנכתב לפני 8 שנים לחצו כאן 

לסיפור ההריון והלידה של מיה ונוגה, קיסרי תאומים 

[/fusion_builder_column][fusion_builder_column type=”1_1″ background_position=”left top” background_color=”” border_size=”” border_color=”” border_style=”solid” spacing=”yes” background_image=”” background_repeat=”no-repeat” padding=”” margin_top=”0px” margin_bottom=”0px” class=”” id=”” animation_type=”” animation_speed=”0.3″ animation_direction=”left” hide_on_mobile=”no” center_content=”no” min_height=”none”]

מלך העולם \ שלמה ארצי 

שם בתוך מיטה, מול קיר ענק כחול, קר וזול,
לפעמים אתה, נאנח בלי קול ובכל זאת,
אמא שם שומרת גם כשאתה גדול
מחליפה לך בגדים
אומרת שאתה: מלך הגברים
בשבילה אתה יכול להיות
מה שבא לך לראש,
למשל, מלך החיות או מלך ההרים, אם תטפס אי שם,
קום תהיה כל מה שבא לך
כי בשבילה אתה תמיד מלך העולם.

“שם אתה תמיד, כל מה שתרצה, רק תבחר”,
כך אומרת היא ואתה שואל: “מה עוד אפשר
מה שלא הייתי בטח לא אהיה”…
מחליפה לך בגדים, אומרת שאתה,
מלך הגברים, בשבילה אתה יכול להיות
מה שבא לך לראש,
למשל, מלך החיות או מלך ההרים, אם תטפס אי שם,
קום תהיה כל מה שבא לך
כי בשבילה אתה תמיד מלך העולם.
בשבילה אתה מלך השירים
בשבילה אתה יכול להיות,
מה שבא לך לראש,
למשל, מלך החיות או מלך ההרים, אם תטפס אי שם,
קום תהיה כל מה שבא לך
כי בשבילה אתה תמיד
מלך העולם, מלך העולם.

 
[/fusion_builder_column][/fusion_builder_row][/fusion_builder_container]