“חווית הלידה הראשונה שלי לא היתה פשוטה ובטח שלא קצרה, 14 שעות מפנקות של צירים.
אני זוכרת הרבה נשיפות, שאיפות ובעיקר זכורים לי כאבי תופת כאילו איזה גמד שהה לי ברחם באופן לא חוקי והתאמן בהנפות מצ’טה לכל עבר, הזעתי כמו סוס יאור והתהדרתי במראה הכי לא פוטוגני שלי כשלבסוף הגיעה ההודעה המרגשת של המיילדת על “פתיחה של עשר”.
את חדר הלידה עיטרו תמונות של תינוקות שהורידו מ google, לחצתי בכל הכוח, איבדתי תחושת זמן ואז זה סוף סוף קרה, אחרי 14 שעות התינוקת הקטנה והיפה שלי טרחה לצאת אל אוויר חדר הלידה”.
קודם כל חוויתי הלם, הייתי פשוט בהלם מהמציאות החדשה והאינטנסיבית שהחליפה בן רגע את המציאות המוכרת לי.
חוסר השינה הוא הקושי הכי גדול שחוויתי, הלילה פשוט הפך להיות חלק בלתי נפרד מהיום, עם הפגות קלות ביותר בהן עצמתי את עיניי ופנטזתי על מחוזות רחוקים. היו קשיים נוספים כמו ההתמודדות עם הבכי הבלתי פוסק של הגזים, קשיים בהנקה ועוד רבים וטובים.
אני חושבת שאמא טרייה צריכה לאפשר לעצמה לחוש את כל קשת הרגשות הנלווים לחווית הלידה, אני הייתי בוכה ללא התראה מוקדמת בארוחות שישי, הייתי מותשת נפשית ופיזית ובזכות סביבתי התומכת, משפחתי וחברותיי, עברתי יום ביומו והתחזקתי.”
“עם הזמן למדתי לא לקחת הכל ברצינות רבה כל כך, החלטתי שאני צריכה לשנות משהו בהתמודדות שלי עם המצב החדש, בחרתי להסתכל על הסיטואציות הקשות בהן נתקלתי בצורה הומוריסטית יותר והגעתי להבנה שברגע הלידה, יחד עם העולל הטהור, ילדתי גם את הזכות להתלונן על האתגרים שבדרך, על העייפות הלא אנושית והרווחתי ביושר את הזכות לעשות צחוק מהקשיים וכך בעצם גם התחלתי לכתוב.
הייתי כותבת בלילות, תוך כדי הנקה, כשהעולל צמוד אליי ואני גמורה מעייפות.
לעיתים החדר היה פשוט נראה כמו שדה קרב, עמוס טיטולים רעילים והנסיך הקטן שלי תפקד כתנשמת עירנית שמגנה על הבית, אז פשוט הרגשתי שעלילותיי בלילות חייבות תיעוד, אולי חלילה מישהי תזדהה איתי ותהיה לי איזו חצי נחמה.”
“קודם כל מזל טוב, בשעה טובה ומוצלחת הלידה עברה לה ואת בדרכך הביתה למציאות חיים חדשה, מאתגרת ומרגשת, עם פרי בטנך הקטן והאהוב.
הרשי לעצמך להתרגש מהשינויים, חדר העבודה בטח כבר שינה פניו והפך בן לילה לחדר ילדים נעים ומזמין, עמוס במתנות, מארזי לידה מפנקים עם בובות פרווה מחויכות, טיטולים, חיתולי טטרא מעוטרים, מוצצים, בקבוקים וכל היוצא בזאת והם ללא ספק נחוצים.
לאחר לידת בתי הבכורה, אני זוכרת שכל מה שרציתי היה כמובן לישון, אך לצערי שינה לא היתה מנת חלקי וכל מה שנותר היה לפנטז שהמתנות המקסימות שקיבלתי תתחלפנה להן בסל מקושט עמוס בשעות שינה, קופונים לבייביסיטר אחראית, ממחטות נייר מפנקות, שמיכה נעימה, כרית רכה ושתי ידיים חלופיות שתוכלנה להחזיק את הילוד בזמן שאני אשן לי קצת ואחלום על עולם הרווקות. עצתי לך, היא באמת לישון בכל רגע אפשרי ולא להתבייש להעזר בבני משפחה שאת סומכת עליהם.
זכרי גם לתת לעצמך זמן… את תשושה מהרגיל ויש עוד דרך ארוכה, אך מרגשת לפניך, ואת בטח שומעת מכל עבר ש “זו רק ההתחלה” וזה אכן כך.
האמהות שינתה את עולמי והיא תשנה גם את עולמך כי היא באמת הכל מהכל, רגש עמוס בעוצמה, אושר מהול בקושי ומסירות בלתי נלאית מלאה באהבה..”
הספר “רק רוצה לישון” הוא ספר הביכורים של ליהי נזרי, בת 34, נשואה ואמא לשניים, בעלת הבלוג:“הניקה לאחרונה 5:55”. הספר הוא לקט סיפורי הורות הומוריסטים שכתבה על האתגרים המשונים והמרובים שצלחה בדרך.
בספר מתואר מסע האמהות של ליהי דרך סיפורים קצרים ומצחיקים עם שפע חוויות מרחיבות לב, קשות, מרגשות ומצחיקות.
הספר הוא מתנה מושלמת ליולדת הטרייה או לכל אמא שרוצה להתעודד ולהתמודד עם הקושי באמהות עם הרבה הזדהות והומור.
מומלץ בחום!