סיפור לידה קסום / יסמין פליגלמן

סיפור הלידה השלישית שלך
ע. יקירתי,
ואוו, איזו לידה מדהימה היתה לך. בכלל כל התהליך שעברת בחודשיים שקדמו ללידה היה נפלא ועוצמתי…
ההכרות שלנו התחילה באמצע פברואר כשפנית אליי לקורס בשיטת קיי ללידה טובה וקלה. הגעת אליי  אחרי 2 לידות שהיו מאד לא פשוטות, עם הרבה התערבויות, חתכים, ועם הרגשה שבלידות את מונעת מתוך לחץ וממש לא קשובה לעצמך ולגופך.
רצית שהפעם, בלידה השלישית, תוכלי סוף סוף להתרכז בעצמך, במה שאת מרגישה ולהתנהל מתוך נוחות ורוגע.
בתחילת התהליך היה לך קשה להרפות… בפגישה הראשונה לאורך כל הדמיון המודרך זזת, מצמצת בעיניים, היה לך קשה לעקוב אחריי ואחרי שסיימנו את “ההרפיה” נבהלת שאת לא יכולה להרפות אז מה יהיה בלידה. אני ציידתי אותך בדיסק ואמרתי לך שהאימון מאד חשוב ומפעם לפעם את תרגישי רפויה יותר ונינוחה יותר.
הגעת אליי אחרי שבועיים למפגש השני, וסיפרת לי שבבית ההרפיות היו טובות יותר אבל עדיין את לא מרגישה שאת רפויה מספיק. הפעם ביקשתי ממך בזמן הדמיון המודרך להיות קשובה לעצמך ואם קשה לך אז שלא תעקבי אחרי כל ההנחיות שלי ופשוט תני לעצמך להרפות.
זה עבד עלייך נפלא!
במפגש השני קיבלת הוכחה שאת מסוגלת להרפות ו”להיכנס לתוך דמיון מודרך” וזה גרם לאמונה שלך בשיטה לגדול ומאותו זמן גם ההרפיות בבית היו טובות יותר.
במפגש השלישי כש”שיחזרנו” את הלידה שלך, ראית לידה טובה ושונה לגמרי מהלידות הקודמות וגם הבנת את הרתיעה הכ”כ גדולה שיש לך מרופאים
במהלך כל ההתנסות שלך בשיטת קיי דיברת על הרצון להגיע ללידה בזמן הנכון, לחוות לידה טובה ולא לסבול, לא רצית שיסתובבו סביבך רופאים, היה לך חשוב שתהיה לך מיילדת טובה, רצית מאד להמנע מחתך או קרע והכי הכי רצית להיות קשובה לעצמך ולרצונותייך ולזרום עם ההרגשה שלך. עבדת המון בבית, תרגלת את ההרפייה והחיזוקים וכל דבר שלא היה ברור, שאלת וחקרת ומפגישה לפגישה ראיתי ע. אחרת, יותר בטוחה, יותר רגועה, יותר מאמינה ביכולות שלה.
כשביקשת שאלווה אותך בלידה, אמרתי לך שזה לא אפשרי לי כי אני כבר מלווה 2 אמהות באפריל וזו המכסה שלי לחודש. הצעתי לך קולגות שלי ואת אמרת שתחשבי על האפשרויות שלך. המשכנו להתכתב במייל, ניסית למצוא דולה שתתחברי אליה ותמיד בסוף המייל שאלת אם משהו השתנה ואני בכל זאת אוכל ללוות אתכם בלידה.
מאד ריגשת אותי בכל מייל ששלחת לי וראיתי איך את מחוייבת לתהליך הלידה שלך, הרגשתי שאני לא רוצה לפספס את חווית הלידה שלך. רציתי לראות במו עיניי איך פנטזיית הלידה שלך מתממשת והחלטתי (לאחר בירורים מול כל הגורמים הרלוונטים) שאני אלווה אתכם ואחרוג מהכלל שהצבתי לעצמי ובדיעבד אני כ”כ שמחה על כך.
היינו בקשר מאד הדוק בשבוע שקדם ללידה. כמה ימים לפני התל”מ, בבדיקה אצל הרופא שלך הוא פתאם נזכר שהעובר שלך גדול ואולי יש לך סכרת ושלח אותך להעמסה מלאה. דיברנו והסכמנו שהעובר הזה גדול כי כך זה אצלך, בכל ההריונות יש עוברים גדולים ובכל זאת למען הסר ספק, תעשי את הבדיקה והיא כמובן יצאה תקינה. התל”מ עבר ולא היה שום סימן מבשר לידה וזה קצת הלחיץ אותך. הלחיץ אותך שאת מרגישה טוב ואני הרגעתי אותך שאת צריכה לשמוח על כך ושאת קרבה ללידה…
יום אחרי התל”מ הלכת לביקורת ובדקה אותך רופאה מתלמדת ובישרה לך שאת עם 2.5 ס”מ ושמחת שיש כבר פתיחה ואת בלי התכווצויות סדירות.  בימים שחלפו התחילו להגיע התכווצויות לא סדירות, נבדקת עוד פעם אחת במעייני הישועה ושוב עניין המשקל של העובר עלה על הפרק אבל לא היה עדיין שום דיבור על זירוז. את כבר היית לחוצה כי זה הזכיר לך את הלידה הקודמת שבגלל עובר גדול התחילו בזירוזים שגרמו ללידה להיות מאד טראומטית.
אני ביקשתי ממך להאמין בגוף ולתת לו את היכולת לפעול לבד. עדיין אין שום רצון רפואי להתערב אז אין שום סיבה לחשוב על כך. ביום רביעי בערב 21 לאפריל (שבוע 40+5) התחילו התכווצויות משמעותיות יותר אבל לפנות בוקר הן נעלמו. בבוקר של יום חמישי רצית לנסוע כבר למעייני הישועה אבל אני שכנעתי אותך לחכות קצת להתכווצויות יותר משמעותיות. במהלך היום שוב ההתכווצויות נחלשו ואני המלצתי לך לישון ולצבור כוחות.
את שקלת סטריפינג… אני אמרתי לך לתת לגוף הזדמנות נוספת. סיכמנו שאם כלום לא יתרחש, תבואי אליי בערב לזירוז טבעי ואם זה לא יביא ללידה תלכי ביום שישי לסטריפינג. את הסכמת.
בסביבות 17 התקשרת אליי לומר לי שההתכווצויות חוזרות אבל עכשיו גם בין לבין את מרגישה חוסר נוחות, שמחתי שייתכן ויש התקדמות ואמרתי לך שאם זה יעשה אותך שקטה יותר, תמיד תוכלי ללכת להיבדק. ב-19 בערב שלחת לי הודעה שאתם נוסעים להיבדק במעייני הישועה ואני כתבתי לך שכשתצטרכי אותי, תתקשרי ואני אגיע. אחרי כמה דק’ שלחת לי הודעה שאת רוצה שאצא כי את כבר כאובה. יצאתי אחרי 10 דק’ ובמהלך הנסיעה התקשרתי לברר לשלומך. מ. עדכן שאתם כבר בבית היולדות ואת נכנסת לבדיקה. ב-19:45 הגעתי והתבשרתי שאת עם 5 ס”מ. המוניטור היה מצוין, את התנועעת, נשמת והיית נהדרת. מידי פעם אמרת שאולי תקחי אפידורל כי את לא רוצה לסבול ואני אמרתי לך לחכות לחדר לידה, שאחרי מקלחת את תחליטי וכל מה שתחליטי יהיה הכי נכון עבורך.
נכנסו לחדר לידה, מיד למקלחת שמאד הקלה עלייך. במקלחת שוב שאלת לדעתי בהקשר של אפידורל ואמרתי לך שאת צריכה לעצום עיניים ולקבל את ההחלטה הכי נכונה ואת עשית כדבריי, עצמת עיניים והחלטת –אפידורל!
יצאנו מהמקלחת וקראנו למיילדת, נכנסה אלינו חנה המקסימה (היא המיילדת שאיתה חוויתי לידה בפעם הראשונה שלי כדולה) היא בדקה אותך ואמרה שאת כבר עם 9.5ס”מ אבל הראש מאד מאד גבוה והיא מציעה לפקוע לך את המים וסביר להניח שאת תלדי מהר מאד. את ביקשת כמה דק’ לחשוב ואז החלטת שאת לא רוצה שום פקיעה, קודם אפידורל. וכך היה. בשעה 21:30 קיבלת אפידורל. בינתיים היתה החלפת משמרת וחנה הסבירה למיילדת המחליפה את מצבך וכי היא החליטה לא לפקוע את המים כי הראש מאד מאד גבוה. אחרי שהן יצאו סגרנו את האור, נשכבת על הצד, אני נענעתי לך האגן ואת היית עסוקה בדמיון מודרך של העובר שלך יורד בתעלת הלידה. באיזשהו שלב הרגשת לחץ בירך, אז הסתובבנו לצד השני והמשכנו לעבוד. ואז ב-23:30 אמרת שנראה לך שיש לך ירידת מים. קראנו למיילדת שלך (חני המתוקה) והיא בישרה שאת ממש בלידה ושהתינוק מוכו לצאת. היא השכיבה אותך על הצד ואמרה לך שבכל התכווצות (את כבר התחלת להרגיש את הלחץ למרות האפידורל) את נושמת החוצה בלחץ. את היית בשוק שהיא מנחה אותך לנשימות נכונות ללידה ועקבת אחר ההוראות. וב-23:48 נולד התינוק המתוק שלכם, במשקל 3,948 קילו, את גמישה ושלמה וללא שום חתך וקרע והוא מיד יונק ויונק-מזל טובבבבבבבבבבבבבבב.
ע. מתוקתי, אני כ”כ שמחה בשבילך על חווית הלידה שלך שהיתה טובה וקלה וזה הכל בזכותך, בזכות העבודה שלך, בזכות האמונה שלך ובזכות מה שהבאת איתך ללידה.
מאחלת למ. ולך איזון משפחתי קל, נראה לי שזו המשימה היותר משמעותית. לגדל 3 ילדים זה לא פיקניק…
מציעה לך להמשיך ולהשתמש בטכניקות שלמדת בשיטת קיי בתחומים אחרים בחייך, במילת הקסם, בהרפיות, בטכניקות לניהול כאב וכמובן בחשיבה החיובית, הם מאד יקלו עלייך בתקופה הקרובה ובכלל…
אוהבת,יסמין