אחת מאלף / אמא נגה

28/2/13

בחזרה לכיסא הארור ההוא

היום התור הראשון לרופא לאחר משכב לידה
לא ברור איך אבל כבר עברו להם כמעט שישה שבועות.
היום אני חוזרת לכיסא ההוא שבו גיליתי שבני בכורי מת.
אני זוכרת שנכנסתי לחדר ואני כהרגלי מתלוצצת עם הרופא ”כן שוב אני, האמא החרדתית!“ והוא זורק לי חצי חיוך ומפנה אותך לכיסא הבדיקה ואז מגיע החושך בעיניים….
אין תזוזה הכל נדם סביבי, הלב שלו הפך לאבן והחוליות למחרוזת של פנינים שחורות.

בעלי מתכחש ומדחיק, מדובר בטעות!! והפרופ׳ מפיל את מכשיר הבדיקה מהידיים ומחפש ומחפש ושוב פעם… ואני- הוא מת?? פרופ׳ הוא מת???
העולם שלי נחרב ומה עכשיו??!?
היום אני חוזרת לחדר שבו הסתיימו חיי בשאיפה ליצור עוד סוג של חיים, חיים משניים לא כל כך חשובים לא כמו הקודמים מלאים אופטימיות וציוץ של ציפורים.

תאחלו לי שאעבור את הצעד הזה באומץ כי אני משקשקת פשוט רועדת מהצג שמראה את רחמי החלול והריק מזיו.

אני אחת מאלף, זה מה שהרופא אמר אחרי הלידה השקטה
אחת מאלף נשים שחייהם של ילדיהם (או שלהם) הסתיימו עוד לפני שהתחילו.

איזו סטטיסטיקה נוראית