גמילה מחיתולים בלילה – טיפים!

לאחרונה אני נתקלת בפורומים בשאלות חוזרות של הורים על גמילת לילה לפעוטות.

רציתי לשתף קצת מתוך ניסיוני.

את יובל גמלנו מטיטולים בסביבות גיל שנתיים ו7 חודשים  אחרי שהוא התחיל להראות סימנים רבים שהוא מוכן לגמילה מטיטולים.

הוא התחיל להודיע בכל פעם שהיה לו פיפי או קקי, לפעמים לפני , ויחד עם חפירות מצד הגננת, חפירות מהדיסק הנפלא של חני נחמיאס “בלי חיתולים” החלטנו לנסות.

במשך שבוע שמנו לו אחה”צ פולאפס, התייחסנו אליהם כאל תחתונים לכל דבר והצענו לו כל רבע שעה לעשות פיפי.

אחרי שבוע שלחתי אותו בוקר אחד לגן בלי תחתונים ובאותו היום ברח לו בלי הפסקה. לא נשברתי .

יום למחרת הוא הלך לגן ומשם זהו. כבר לא ברח לו כמעט בכלל.

התייעצתי עם אמא שלי שבכל זאת יש לה ניסיון מ3 ילדים שהיא גידלה והיא אמרה שהיא היתה גומלת ישר עם הלילה.

זה נשמע לי הזוי ובלתי אפשרי ושהילד שלי ממש לא מוכן לזה וגם אני ומכונת הכביסה לא.

היא אמרה לי להקשיב לה. החלטתי לשם שינוי להקשיב ופעלתי בעצתה.

בלילה הראשון ברח לו פעמיים, ביתר הלילות פעם אחת.

אחרי כמה לילות החלטתי להעיר אותו לפני שאנחנו הולכים לישון. שמנו את הסיר בחדר שלו כדי שלא נצטרך להתחיל לטייל איתו בבית באמצע הלילה וזה היה די נוח.

מהר מאוד בתוך כמה ימים הוא התחיל לקום לנו יבש בבוקר או להתעורר כשיש לו פיפי כשהוא יושב במיטה וקורא לנו. התגובה שלי מאוד מהירה אליו כבר מגיל צעיר מאוד ולוקח לי 3-4 שניות להתעורר ולהתיצב אצלו בחדר ולקחת אותו לסיר.

אז בהתחלה הוא היה מרגיש את הפיפי בורח לו, מתעורר ולרוב זה היה נשאר במכנסיים ובתחתונים.

אבל תוך שבועיים בערך כבר הגענו למצב שברח לו אחת לשבוע , אחרי חודש זה ירד לאחת לשבועיים שלושה והיום בורח לו אחת לחודש בממוצע וגם זה כשהוא היה עייף מדי והלך לישון מאוחר או שתה 2 בקבוקי דייסה ולא התעקשנו איתו על פיפי לפני השינה.

אבל הורים יקרים, מילת המפתח היא התמדה וחפירות. כל הזמן לדבר עם הילד על כמה שהוא ילד גדול ובוגר ויודע לזהות את הפיפי. הלכנו על שיטת הפיפי פרס שעבדה אצלנו מצוין (קניתי ויטמינים של דובוני גומי שגם בריאים וגם היוו צ’ופר מבחינת הילד) וכולנו היינו מרוצים.

כשהיה בורח לו הייתי אומרת לו “לא נורא, אני בטוחה שבפעם הבאה לא יברח לך” וזהו. לא עושה אישיו מהעניין.

מפתיע לגלות איך הקטנטנים שלנו מגלים אחריות, היו לילות שהוא היה מתעורר רטוב בבוקר והוא היה נורא מתוסכל ועצבני בגלל זה. כמובן שתמכתי ועודדתי.

יחד עם זאת, גיליתי שמאוד נוח לו שהסיר נגיש וקרוב ואז הוא גם זוכר יותר. עד היום הסיר שלו קבוע בפינה בחדר, לפעמים הוא עושה בסיר ולפעמים בשירותים, זה נתון לבחירתו.

מה שכן, זה כיף כשעם הזמן הם הופכים לעצמאיים ולנו נותר להנות ולקטוף את הפירות.

יש ילדים שלוקח להם יותר זמן מאחרים, אין נוסחה אחת קבועה, כל ילד נגמל בזמן שנכון לו.

ככל שתפעילו פחות לחץ על הילד, יהיה לו יותר קל.