הורים לתאומים משפטים הזויים – כאמא לתאומות מזה 4 חודשים , גיליתי שתאומים זה סוג של אטרקציה. אי אפשר להסתובב ברחוב מבלי לקבל הערות כאלה ואחרות.
כאמא לתאומות מזה 4 חודשים , גיליתי שתאומים זה סוג של אטרקציה. אי אפשר להסתובב ברחוב מבלי לקבל הערות כאלה ואחרות. לפעמים אני פשוט בשוק מהיציאות ההזויות של אנשים. במיוחד כשמדובר באנשים זרים לחלוטין שפוגשים אותי ברחוב\בקניון וחייבים להעיר איזושהי הערה.
לרוב זה משעשע אבל לפעמים זה קצת מתיש.. והנה כמה דוגמאות ליציאות שכיחות שאני נתקלת בהן כל הזמן:
–יאאאא איזה חמודים – ואני – “זה בנות“. והם “אויש לא שמתי לב” – סתם הלבשתי אותן בוורוד עם סרטים עם פרחים בראש , ויש להן שמיכות ורודות
הן נולדו יחד? – לא, ילדתי אחת , לקחתי אותה הביתה ואז חזרתי להביא את השניה
-“מי יצאה ראשונה?” – נוגה. בהפרש של דקה. זה באמת משנה לך? או שסתם אין לך מה לומר?
“הן אוכלות ביחד כל הזמן? מה את עושה כששתיהן רוצות לאכול יחד?” (משאירים אחת רעבה, נו באמת)
-“הן מטיפולים או הפריות?” אני אומרת שטבעי (מה שנכון). ואם בעלי ועוד גבר בסביבה בדכ הגבר יגיד לבעלי משהו מפגר כמו “שיחקת אותה /הפגזת/קלעת בול למטרה“. ולא זה בטח לא קשור לעובדה שאבא שלי תאום..
ואני הכי אוהבת את אלה שמסתכלים עלי במבט של חמלה ואומרים לי “שיוו איזה מסכנה, שניים !” ואני עונה בחיוך – “למה?” ואז התשובות שלהן אני עונה:
-“בטח ממש קשה לך “- עונה שדווקא לא ושיש הרבה יתרונות שאין בילד אחד. מכה אחת וסגרנו תבאסטה, הן מעסיקות אחת את השניה, וזה הרבה יותר קל מלהביא שניים במרחקים צפופים
– “את בטח לא יוצאת מהבית איתן לבד“- עונה שדווקא כן וכמעט מדי יום. לפעמים חברות מתקשרות אחה”צ או בחופשים ושואלות מה קורה ואיפה אני , אני עונה שיצאתי עם הילדים. ואז שואלים :”עם שלושתם??” ואני עונה, לא , אחד השארתי בבית.. ברור שכן..
-“בטח שכחתם מה זה לישון” (בעיקר החברים שלנו עם ילד אחד שהוא בעיקר תינוק והם שכחו בעצמם מה זה לישון בלילה) ואני עונה בחיוך שדווקא ישנים אצלנו טוב בלילה ואפילו 10-12 שעות רצוף ושאני לא מתלוננת. בשלב הזה אנשים פוערים פה ובטוחים שאני מסתלבטת. אני אומרת שלא ואז הם רואים שאני מתכוונת לזה ומתבאסים..
ואני הכי הכי מתה על אלה שמתחילים לספר לי שלחברה/דודה/שכנה/סבתא שלהם יש תאומים ומה זה קשה לה ואין לה חיים וכמה היא מסכנה..מעניין לי ת…
בקיצור, משעשע כל פעם מחדש..
והנה קישור לסרטון שמישהי מפורום תאומים שמה שפשוט מראה בצורה יפה את כל מה שכתבתי פה שמסתבר שזה אותו הדבר בכל מקום בעולם.
שלא תבינו לא נכון ותחשבו שהכל ורוד, זה לא בדיוק ככה (טוב נו ,חוץ מהבגדים בארון שלהן אולי)
ויש את הרגעים האלה בשעות הערב כששתיהן בתורנות נודניק ורוצות לאכול\לנדנד\שנחליף להן\או שהן פשוט עייפות ולא מצליחות לתפוס את השינה ואז עד שהרגענו אחת השניה מתעוררת ואח”כ כשמחזירים אותה לחדר היא מעירה את השניה בצרחות וחוזר חלילה או שיש ימים שמהבוקר זה מאחת לשניה ברצף, שעה וחצי עם אחת ואז עם השניה ואין לי זמן לכלום חוץ מאליהן.
אבל הן מקסימות ומתוקות ועדיין, זו חויה של הורות מסוג אחר. מתענגת על הרגעים האלה כי אני יודעת שמהר מאוד בלי שאשים לב הן יגדלו לי ויהפכו לילדות גדולות כמו אח שלהן שנהיה ילד גדול ובוגר שבקושי נותן לי לחבק ולנשק אותו, אז נהנית מהרגע..
כדודה לשני זוגות תאומים (סט אחד במשפחה שלי, סט אחד במשפחה של בעלי) הרבה מההערות כ”כ מוכרות! מתלבטת אם לשלוח לאחותי וגיסתי את המאמר. 10-12 שעות בלילה?? אני מתה מקנאה, ולי יש אחד:-P
מוכרררר, אצלי זה בן ובת… לפעמים אני מרגישה כמו בתוך אקווריום כשאני הולכת ברחוב. אני אוהבת את אלה שדוחפים את הראש לעגלה ומסדרים להם את השמיכה בקבוק, צעצוע…
או כשהם בוכים אז יש עצות ייעול, אולי הוא רעב, תני תני לו מוצץ, אולי הוא צמא? מזל שפגשתי אותכם בדרך!!!! אחרת מה הייתי עושה
וואו ריגשת אותי
אני בהחלט עם דמעות
היום ממרומיי גיל 1.4 אני נזכרת בגיל 4-5 חודשים זה כול כך נכון.
היום כבר מתעלמים למרות שדווקא עכשיו נהיה יותר מעצבן הרחמים של אנשים כשאני רודפת אחריהן בגינה.
כאילו מה???התלוננתי-לא!אני מבחירה שלי איתן בחוץ אז מה המבטים ועל מה??
כייף לקרוא!!!
תודה
חחח מכיר לי יש שלישיה