ועכשיו – רעלת הריון. אבל מחר נפגש..

[fusion_builder_container hundred_percent=”yes” overflow=”visible”][fusion_builder_row][fusion_builder_column type=”1_1″ background_position=”left top” background_color=”” border_size=”” border_color=”” border_style=”solid” spacing=”yes” background_image=”” background_repeat=”no-repeat” padding=”” margin_top=”0px” margin_bottom=”0px” class=”” id=”” animation_type=”” animation_speed=”0.3″ animation_direction=”left” hide_on_mobile=”no” center_content=”no” min_height=”none”]

ביום שישי האחרון קמתי אחרי לילה לבן עם הרבה צירים, לחצי הדם שלי התחילו להשתולל שוב, 150-160 על 100. הרופא שלי אמר שנגיע למיון כדי להתאשפז. שבוע 35.
לא נתפס שהגעתי עד כאן.
הייתי קצת מבואסת מהעובדה שזה שוב לשבת בבית חולים, וכשהגעתי והסתכלתי עליו במבט צמא של ” נווו אתה מנתח אותי?” הוא הסתכל עלי ואמר לי “לא, ואני יודע מה את הולכת לשאול ולא היום”.
הוא אמר שאעשה איסוף שתן במחלקה והשגחה צמודה עם ניטור לחץ דם. מבחינתו כדאי למשוך כמה שיותר כדי להגיע עם הבנות לבשלות מקסימלית.
הייתי מאוד מתוסכלת כל הסופשבוע כי אני כבר מתה ללדת, קשה לי וכואב לי, הבצקות שלי החמירו מאוד ועליתי רק בחודש האחרון 13 קילו של נוזלים. אני בקושי אוכלת חצי ארוחה ביום והרגליים שלי הפכו לגזעים שמקשים על התנועה שלי.

ביום ראשון בבוקר הגשתי את איסוף השתן, חיכיתי על קוצים לרופא שיבוא ויעשה ביקורת, ורק בסביבות 12 וחצי הגיע רופא, דווקא אחד מאלה שאני יותר מעריכה פה והוא ניסה במשך רבע שעה לשכנע אותי למה אני צריכה לסחוב עוד קצת ושהם רואים לפני הכל את טובת התינוקות.
פחות עניין אותו שקשה לי אם כי הוא היה די אמפתי וביקש שאהיה סבלנית עד סוף השבוע שנגיע ל36 שבועות מלאים למרות העובדה שהערכות המשקל נתנו 2700-2500 ג’ וזה משקלים נהדרים.
הוא אמר שאלא אם כן יצאו תוצאות ממש חריגות באיסוף השתן, התוכנית היא עד סוף השבוע עם רמיזה לכיוון השבוע הבא.
הוא אמנם היה אמפתי למצבי, אבל כשהוא הלך פשוט נשברתי והתחלתי לבכות.

הלכתי לישון קצת. התעוררתי אחרי שעתיים כשהרופא שלי בא והעיר אותי ואמר לי שיש לו חדשות טובות ורעות.
הרעות – יש לי רעלת הריון. החלבון בשתן יצא גבוה ויחד עם כל הסימפטומים האחרים לא כדאי למשוך יותר מדי.
הטובות – ביום שלישי אני נכנסת לקיסרי.
הוא הציע את האופציה של לידה וזירוז אבל מאחר והכל סגור ואין שום התקדמות ללידה ותהליך לידה יהיה ארוך וכואב, עדיף קיסרי ולגמור את זה.
תכלס צודק. חבל לסבול שעות.

אז העברתי את היום (שני) בהרבה יותר אופטימיות , מצפה בדריכות למחר.
מקווה שאכנס בזמן לניתוח ושהכל יעבור בשלום ובמהרה.
אני אהיה מחר בשבוע 35+4, אמרו לי שבזכות המשקלים שלהן שהם די יפים וגם הסמיכות לשבוע 36, יש סיכוי טוב שהן הולכות ישר לתינוקיה, מה שאומר שאוכל לעשות ביות.
אני שוקלת לקחת מלונית כדי לנוח כמו שצריך כי אחרי כמה ימים פה במחלקה את מבינה שבלתי אפשרי לנוח, להניק או להתאושש כמו בנאדם מניתוח.
כל היום יש פה טיילת מטורפת במסדרונות, המון אורחים, אם נפלת על שותפה שיש לה משפחה שאוהבת להראות נוכחות הלך עליך מבחינת שינה או פרטיות בשביל להניק.
אז אני אהיה במחלקה 48 שעות ואח”כ נעבור למלונית ונעביר עם יובלי את סוף השבוע יחד עם הקטנטנות בחדר כדי שיתאקלם אליהן לאט לאט לפני שמגיעים יחד הביתה.
מה שהכי מרגש אותי בכל הסיפור הוא שיובל יפגוש אותן כבר.
הוא מתקשה לעכל את העובדה שיש לאמא שלו 2 תינוקות בבטן. הוא היה שותף מלא בהכנות, סיפרנו לו סיפורים על התינוקות, ניהלנו שיחות ארוכות אבל הוא לא מבין מה הולך לנחות עליו מחר.
לדעתי הוא יתלהב מאוד מהן.
אני מאוד מתרגשת ומקוה בעוד 12 שעות להיות אחרי.
כל ה8 חודשים האלה שהיו רוויים בחרדות וחששות והמון קושי נפשי ופיזי הולכים להסתיים.
מתענגת על התנועות האחרונות שלהן בבטן כי לא ברור לי כרגע אם יהיה סיבוב נוסף של הריון בשנים הקרובות או בכלל, אבל מחר אני אזכה להחזיק אותן בידיים שלי.
מבטיחה לעדכן..[/fusion_builder_column][/fusion_builder_row][/fusion_builder_container]