כמעט שבוע 17..

לא להאמין. בכל שבוע שעובר אני מסמנת עוד וי, מתקדמת עוד טיפה עם ההריון הזה, מתקרבת בצעדי ענק לחצי, או שבעצם אני כבר כמעט שם כי הריון של תאומים זהים לרוב מסתיים עד שבוע 36. אבל אולי יש משהו טוב בזה שעברנו דירה, ובזה שהילד היה איתי עכשיו בבית כמעט חודש באוגוסט, אבל בלי לשים לב הזמן פשוט עף, והשבועות חולפים וההריון שלי מתקדם..

אני במעקב שבועי בתל השומר במחלקת ההייריסק, כדי לוודא שהן מתפתחות יפה ושאין סיבוכים למיניהם. עכשיו יש לנו יעד חדש, להגיע בשלום לשבוע 24, היכן שהסכנה של TTTS שזה מעבר של דם בין העוברים מאחר והם באוותה שליה, מתחילה לחלוף.

בניגוד להריון הראשון של יובל, שהיה לי את כל הזמן שבעולם יחד עם שמירה לשבת ולהתעסק בהריון, בילד, מתוך מקום אופטימי ונאיבי לחלוטין שאין מצב כזה שהעובר שיש לי בבטן לא יוצא בריא בסופו של התהליך, עכשיו ההריון הזה די עמוס בחרדות.

התחלנו עכשיו שבוע חדש, שבוע שני של ספטמבר, הקטנצ’יק בגן כרגע עד 2 ומאחר וזה גן עיריה צריך להביא את הילד עד 8 וחצי לגן, כך שהתחלנו לקום מוקדם יותר בלי השכמה טבעית ב9.. אני עובדת באטרף עד 2, אוספת אותו , מקלחת, משכיבה לצהריים ואז עד שהוא הולך לישון ב3 אני קורסת בעצמי באפיסת כוחות. הברזל שלי על הפנים ולכן אני עייפה וחלשה רוב הזמן. משתדלת עכשיו לשפר את התזונה שלי וצריכה להתחיל לקחת כדורים.

והיום עף לי כל כך מהר, תוך כדי אני צריכה גם לנוח , אחה”צ כשהוא קם ב4 מתחיל המרתון כי יובל נכנס להיפר בשעות האלה וזה ממש לא פשוט וצריך כל יום להוריד אותו למטה לפחות לשעה של פריקת מרץ אחרת הוא עושה בלגן ומשתולל בבית. וזה קצת בעייתי כי אני בכל זאת צריכה להיות בשמירה במצב מאוזן כי אני עם צירים מוקדמים וקצת דינמיקה צווארית שהתחילה מוקדם מהצפוי.

ובתוך כל הטירוף הזה מדי פעם אני חוטפת בעיטות קטנות בבטן שמזכירות לי שיש לי שתי מתוקות בפנים, שגדלות בתוכי, שאני מקוה לפגוש בעוד 4 חודשים לפחות.. לא לפני.

אז אני לא מאמינה, אני כבר בשבוע 17, הבטן שלי דווקא לא ענקית, למרות שיש לי 2 תינוקות בפנים, מתחילת ההריון רזיתי בערך 8 קילו ועכשיו אני שומרת על זה ולא עולה. רק שימשיך ככה. בינתיים אני נראית מצוין, הרבה מהנפיחות ירדה וחוץ מבטן וציצי הכל נשאר כרגיל, אני עדיין עם אותם מכנסי הריון. נורא חששתי להיות ענקית אבל בינתיים הגדילה מתרכזת בבטן וטוב שכך.

רק לאחרונה התחלתי לאכול קצת יותר ועם השגרה הלא רגועה שלי אין לי יותר מדי זמן לאכול כך שבבוקר אני משתדלת לנשנש משהו ובצהריים כבר אוכלת עם הילד כי חבל על הזמן. אני מניחה שבקרוב נכניס אותו לצהרון, שיתאקלם עוד קצת.

אני קצת בדילמה על העניין כי אני רואה איך הוא חוזר גמור, רעב ועייף מהגן וכל כך זקוק לשינה שלו והוא גם מלא בחול בגלל ששיחק בחוץ, וככה לפחות אני יודעת שהוא אוכל כמו שצריך בבית אוכל בריא (עד כמה ששניצל זה בריא) אבל יש לי איזושהי בקרה עליו. באיזשהו מקום יש לי גם קצת רגשות אשמה כי הוא בכל זאת הילד שלי וזקוק לי ואני חושבת על זה שבעוד כמה חודשים הוא יצטרך להתחלק בי עם עוד 2 אחיות וזה בטח יהיה לו קשה.

אז נכון שלא קל איתו אחה”צ, אבל מצד שני זה גם לא סוף העולם.. בעלי משתדל לבוא מוקדם כמה שהוא יכול, חברות באות לבקר, יש לנו גן שעשועים גדול מתחת לבית אז אני רק צריכה לרדת איתו והוא מעסיק את עצמו. אבל עדיין , זה לא פשוט עם ההריון הזה, הבטן, וההתכווצויות וההתקשויות שמתחילות לי אחרי כמה צעדים..

לא נורא,

מקווה להמשיך בשלום עד שבוע 36, שימשיך קל ותקין ומשעמם.