לא חיסנת? תשלמי! / מור סגמון

בימים אלו אמור להיכנס לתוקף חוק הקובע שקיצבת הילדים החודשית המשולמת ע”י המוסד לביטוח לאומי כדי לסייע להורים לגדל את ילדיהם – תופחת בשיעור שבין מאה לשלוש מאות שקלים מדי חודש, למשפחות שבהן ילד שלא חוסן לפי תכנית החיסונים המומלצת ע”י משרד הבריאות. בעצם, מעבירים למנכ”ל משרד הבריאות את הסמכות לקבוע מי יקבל יותר, ומי פחות, באמצעות תכנית החיסונים. למה לא שמעת על זה עד היום? כי חוקים כאלו מעבירים בשקט בשקט, כדי שלא תשמעי.

מאז התקינו במשרד האוצר את חוק ההסדרים בשנות השמונים, ביוזמתו של שמעון פרס שנחלץ לפתור את מדינת ישראל מסחרור אינפלציוני של למעלה מ 400%, הפך חוק זה לפירצה עוקפת דמוקרטיה. חוק זה, שספג ביקורת משופטי בג”צ בעבר, מאפשר לכל גחמה שסיכויה לצלוח את הליך החקיקה התקין קלושים – למצוא את מקומה ברשומות החוק במדינת ישראל. אז למה לקיים דיון ציבורי נאות, לאפשר לגופים שונים להציג את התנגדויותיהם, לגייס תומכים בכנסת ולהסתבך בנפתולי הדמוקרטיה כאשר אפשר “לסגור עיסקה” עם שר האוצר?  במשרד הבריאות מוטרדים מאד משיעור ההתחסנות ההולך ויורד. כחלק מפעילות שיווקית והקשחת חופש הבחירה של ההורים בנושא, פנה מנכ”ל משרד הבריאות לממונה על התקציבים באוצר, אי שם בשנת 2009, ומשם התגלגל הרעיון להסכם קואליציוני בין הליכוד לש”ס שסופו תיקון לחוק הביטוח הלאומי כאמור.

מה רע? ילדים לא מחוסנים בטח חולים יותר ועולים יותר למדינה – שישלמו

זהו, שעל פניו, ההיגיון בטענה הזו מבקש לחבק את החוק הזה. אלא מה? כדי להוכיח טענה זו יש לערוך מחקר לאורך כמה שנים שבו ישוו בין בריאותם והנטל הכלכלי של ילדים שאינם מחוסנים לקבוצת ילדים מחוסנים לפי התכנית המומלצת. אלא שמחקר כזה – לא נעשה, וככל הנראה גם לא יעשה. מנגד, ניתן למצוא נתונים המראים דווקא את ההיפך: יותר חיסונים – יותר תחלואה.

דוגמאות נוספות לאלו המוצגות בתרשימים אלה קיימות לגבי סכרת וחיסוני השעלת והשחפת ועוד. נזקי החיסונים מתועדים היטב. בית המשפט לפיצוי נפגעי חיסונים בארה”ב פסק פיצויים בסך של
כשני מילארד דולר בעשרים שנות קיומו לאלפי מקרים קשים שעמדו בתנאי הוכחת הקשר בין הפגיעה לבין החיסון, לרבות אחת עשרה פסיקות פיצויים למשפחות ילדים שהפכו לאוטיסטים בעקבות החיסונים

כפי שניתן לראות, חשבון עלות מול תועלת למדינה מתכנית החיסונים איננו תרגיל פשוט כלל עיקר, ופרוטוקול ועדת הכספים שדנה בחוק זה ביוני 2009 מעלה שכלל לא נעשה ניסיון לחשבו. במקום דיון ענייני המגובה בנתונים, שיקולים לכאן ולכאן והזמנת קבוצות חוץ-פרלמנטריות המתנגדות לחוק זה, הפרוטוקול חושף מריחה ישראלית והתעלמות ממעט הקולות שהתנגדו.

מה בין קיצבאות הילדים להחלטת הורי ילדים שלא לחסנם לפי התכנית המומלצת

תפיסת הרווחה אשר בבסיס תשלום קיצבאות הילדים מביאה לידי ביטוי קשת רחבה של צרכים אותם מבקשת המדינה להבטיח לכל ילד: בריאות, חינוך, תרבות, אמצעי מחיה בסיסיים וכד’. כל אחד מאיתנו עושה שימוש קצת אחר בקיצבאות אלה, לפי עולם הערכים וסדרי העדיפויות שלנו. החוק איננו מבדיל בין אוכלוסיות שונות בחברה בישראל ומגלם שריד מבורך בתפיסת הרווחה שאפיינה את מדינת ישראל בשנותיה הראשונות. ביתור האוכלוסיה לפי קריטריון צר של בריאות, ועוד יותר צר מזה: תכנית החיסונים, רומס ברגל גסה את עיקרון הרווחה לכול, ללא הבדל דת, גזע, מין והעדפות אישיות. באותו האופן אפשר להחליט מחר לקצץ בקיצבאות הילדים למשפחות בהן הילדים נחשפים לעשן הסיגריות של הוריהם, או למזון קלוקל הפוגע בבריאותם – שני קריטריונים הרבה פחות שנויים במחלוקת, שבוודאי עולים למדינה כסף רב, בהשוואה ליעילות ובטיחות החיסונים. אפשר להמשיך ולקצץ גם לאוכלוסיות שלא אוכלות מזון כשר, שלא תולות את דגל הלאום ביום העצמאות וכך הלאה – היכן זה יעצר? האין קיצבאות הילדים מיועדות לילדים ללא קשר לתרבותם, מנהגיהם ואורח חייהם של הוריהם?

רוצה חיסונים כמו ביפן? לא אצלנו!

הצ’ק הפתוח שחוק זה מעניק לידיו של מנכ”ל משרד הבריאות לקבוע מי יקבל פחות כסף מהמדינה עבור ילדיו, איננו מידתי בהתיחס לתכנית החיסונים המומלצת בישראל. תכנית החיסונים הישראלית היא מהמחמירות ביותר בעולם, ותזכה להוביל את הרשימה המפוקפקת הזו בשנת 2012 עם הוספת החיסון נגד סרטן צוואר הרחם לתכנית. תינוק ישראלי המתחסן לפי התכנית, נכון להיום, יקבל שלושים מנות חיסון שונות בשנת חייו הראשונה. לעומתו, ילד יפני יקבל רק ארבע עשרה מנות חיסון. במרבית מדינות אירופה מספר זה נע בין 16 ל 19, כמעט מחצית מהתכנית הישראלית. האין מדינות אלו מבקשות את בריאות ילדיהן? האם אפשר שחלק מהחיסונים שהוכנסו בשנים האחרונות לתכנית המומלצת בישראל אינם שם משיקולים אפידמיולוגים טהורים גרידא? מדוע מוכנות ממשלות דנמרק, יוון, הולנד, נורבגיה, שבדיה ויפן לממן בדיקת נשאות לכל אישה הרה ולחסן כנגד צהבת מסוג B רק את אותם תינוקות הנולדים לאימהות נשאיות, פחות מאחוז אחד באוכלוסיה, למרות שזה עולה יותר מאשר לחסן את כל התינוקות ללא אבחנה? ומדוע בפינלנד ואיסלנד, למשל, ויתרו כליל על חיסון זה? ואיך מתמודדים ילדי הודו ויפן ללא חיסון נגד חזרת? ומי יתקע לידנו שמשרד הבריאות לא יוסיף את חיסון השפעת לתכנית המומלצת, כפי שנעשה השנה בארה”ב?

בימים הקרובים, עם השלמת פיתוח מערכת המיחשוב במשרד הבריאות שתאפשר לו לדעת על כל ילד שלנו איזה חיסון הוא קיבל ומתי, אם ישראלית שבחרה שלא לחסן את תינוקה עם היוולדו נגד צהבת מסוג B, תשלם על זה. כמה תשלם? תלוי כמה ילדים היא מגדלת. 100 שקלים לחודש בגין שני ילדים, 200 שקלים עבור שלושה ילדים ו 300 שקלים מדי חודש, אם מדובר במשפחה עם ארבעה ילדים או יותר. בחשבון גס, משפחה שתעדיף תכנית חיסונים מצומצמת יותר, ולו בחיסון אחד, או במועדים שונים מהתכנית המומלצת, תסייע לאוצר המדינה בסכום של עשרות אלפי שקלים עד שילדיה יחגגו ח”י אביבים.

איך עוצרים את הרכבת?

חסון – עמותה למתן מידע על חיסונים, באמצעות עו”ד אורנית נווה, פנתה לשר הבריאות, שר האוצר, שר הרווחה ולכנסת בשאלות נוקבות באשר לתהליך לידתו של החוק האומלל הזה ובמקביל נערכת להגשת עתירה לבג”צ כנגדו. במקביל, העמותה תפעל לעידוד חברי כנסת ליזום הליך חקיקה שיבטל חוק זה ויחזיר את קיצבאות הילדים למי שאליו הן מיועדות: ילדי כל ישראל.

מור סגמון, יו”ר חסון – עמותה למתן מידע על חיסונים

עמותה רשומה מספר 58-0521284                   www.hisunim.com [email protected]

חסון – עמותה למתן מידע על חיסונים (ע”ר) הינו ארגון התנדבותי שמטרתו לספק לציבור מידע על חיסונים. המידע המסופק על ידי עמותת “חסון” אינו מהווה יעוץ מקצועי ו”חסון” אינו יכול להיות אחראי לתוכנו ולנכונותו המדעית והעיתונאית. העומד בפני הצורך לקבל החלטה האם ומתי ומפני מה לחסן את עצמו או את מי שנתון למשמורתו, ייטיב לעשות אם ילמד את הנושא לעומקו ויוועץ במומחים, שכן בסופו של  דבר, ההחלטה היא אישית ובאחריותו.
חסון – עמותה למתן מידע על חיסונים (ע”ר), איננו אחראי לכל תוצאה הקשורה עם החלטה על מדיניות החיסונים של אדם כלשהו