לעודד את הילד להתפתח או להניח לו ללמוד לבד?

פעם זה היה כמעט נורמה: הילד עוד לא למד לחבר מילים למשפטים וכבר היה ברור כי עתידו המקצועי מובטח: רופא או עורך דין. לא מעט אימהות יהודיות, לא היו מתנגדות לרשום את ילדיהם, עוד בטרם השתחררו מהצבא ללימודים גבוהים במכללה או באוניברסיטה. אבל כיום, תודה לאל, העולם השתנה, וחשיבה יותר פתוחה ומחוברת לילד מנחה את ההורים. אחת השאלות שמעסיקות הורים רבים, היא האם עלינו לקחת תפקיד פעיל ולעזור לילד ללמוד, או שעדיף להניח לו ללמוד לבד, בקצב שלו ולפי תחומי העניין שלו? על מנת לענות על שאלה זו, עלינו לפתח הבנה יותר מעמיקה לגבי הילד שלנו: למה הוא זקוק כדי להתפתח, כיצד מתרחש תהליך הלמידה ומהו התפקיד שלנו בתהליך זה.

כיצד ילדים לומדים ומתפתחים?

את הלמידה וההתפתחות ניתן לחלק לתחומים שונים: התפתחות מוטורית, התפתחות קוגניטיבית, רכישת כישורים חברתיים ואינטליגנציה רגשית. בלמידה המוטורית קיים רצף טבעי של התפתחות: התינוק ילמד להתהפך, לזחול וללכת. הוא יעשה זאת בקצב שלו, ואינו זקוק להתערבות של ההורים בתהליך זה. בהמשך, הוא יחפש אתגרים פיזיים שיעזרו לו לפתח כישורים שונים: לטפס על מגלשה, לשחק בכדור או לגזור במספריים. כך גם בתחומי הלמידה האחרים: הילד נולד עם סקרנות טבעית, ורצון ללמוד ולחקור את העולם. הלמידה מתרחשת מגיל קטן, דרך החושים השונים: מגע, תצפיות על עולם המבוגרים ועוד. בחודשים הראשונים לחייו, התינוק לא “עושה” הרבה, אך סופג הרבה מהסביבה – הוא מתבונן עלינו, ולומד דרך ההתנהגות שלנו כיצד מתנהל העולם. בהמשך, הוא ילמד באמצעות פעילויות שונות, החל ממשחק ועד לעזרה לאבא לשטוף כלים. ילדים הם מטבעם יצורים חברתיים, הרוצים להיות חלק מהפעילות היומיומית של המבוגרים. ילד בן שנתיים אינו עושה את ההבחנה שאנחנו עושים בין משחק לעבודה. הוא יכול להתעניין בהשקיית הגינה עם צינור מים לא פחות משהוא מתעניין במשחק קוביות. בשני המקרים, יכולה להתרחש למידה. החל מסביבות גיל שנתיים, ילדים מרבים לשאול שאלות, וזאת דרך נוספת ללמוד על העולם.

מה תפקיד ההורים בתהליך הלמידה?

אם לילדים ישנה נטייה טבעית ללמוד ולהתפתח, נשאלת השאלה מהו התפקיד שלנו, ההורים, בתהליך זה? אנחנו יכולים לתמוך בתהליך הלמידה, או לחלופין לעשות טעויות אשר יפגעו בתהליך זה. התפקיד העיקרי שלנו הוא ליצור עבור הילד סביבה מעודדת למידה ולהיות סוג של מתווכים בינו ובין העולם.

בחודשים הראשונים לחייו התינוק זקוק לכמה שיותר מגע עם הדמות המטפלת, ורצוי שדמות זו תימצא כמה שיותר בתנועה ובאינטראקציה עם מבוגרים אחרים. התינוק צריך להיות נוכח ועד למתרחש, כך הוא לומד על העולם. בהמשך, מומלץ ליצור סביבה עשירה בגירויים, אך מבלי ליצור עודף גירויים. אין צורך למלא את החדר באינסוף משחקים. מה שחשוב בתהליך הלמידה, זה שהמניע יישאר המוטיבציה הפנימית של הילד. לעתים בבית הספר המוטיבציה הפנימית – הסקרנות הטבעית והרצון לדעת, מתחלפת במוטיבציה חיצונית – רצון לקבל תגמולים (ציונים טובים וכו’) או פחד מעונש. כיום ישנן גם מסגרות חלופיות כדוגמת בית ספר דמוקרטי או אנתרופוסופי, חינוך ביתי ועוד. הורים רבים שואלים את עצמם: האם בחירה בבית ספר אלטרנטיבי, שאינו נצמד לתכנית הלימודים של משרד החינוך, תשפיע על עתידו של  הילד? הניסיון מראה כי אם הילד יבחר, מרצונו החופשי, לגשת למבחני בגרות, הוא יוכל לעשות זאת. בהתאם לכך, סיכויי קבלה לתואר ראשון של תלמידים ממסגרות חינוך אלטרנטיביות הינם טובים מאוד, ותלויים בעיקר במוטיבציה ללמוד.

לאפשר למידה וחקירה עצמאית

הורים נוטים לעשות שתי טעויות נפוצות: האחת היא לנסות ללמד את הילד משהו שהוא אינו מתעניין בעצמו ללמוד (מתוך מחשבה ש”צריך” ללמוד זאת); השנייה היא למנוע למידה מתוך פחד ורצון לגונן על הילד – למשל, הילד רוצה לטפס על הסולם בגן משחקים ואנחנו מפחדים שהוא ייפול, או הילד רוצה ללמוד לגזור עם מספריים ואנחנו מפחדים שהוא ייחתך. כמובן שחשוב לשמור על הבטיחות, אך לא פעם אנחנו מגזימים ומשליכים על הילדים את הפחדים שלנו. כאשר אנחנו משדרים לילד שאנו מצפים ממנו ליפול, אנחנו מגדילים את הסיכוי שזה באמת יקרה. על מנת לעודד את הילד ללמוד ולהתפתח עלינו לתת בו אמון שהוא יודע לשמור על עצמו, שהוא יצור חברתי, שהוא רוצה ללמוד, לחקור את העולם ולהשתלב בו. עלינו להיות שם, כדמות יציבה, שמעניקה אהבה ללא תנאי וללא שיפוטיות, ומציבה את הגבולות בתוכם הילד מוצא את החופש. עלינו לדעת שאנו משמשים דמות חיקוי עבור הילדים שלנו, ודרך ההתנהגות שלנו הם לומדים על העולם. התפיסה היא שגם ילד שלא למד היטב בבית הספר, כאשר ירצה בכך יוכל להירשם ללימודי פיזיקה במכללה או באוניברסיטה ולכבוש כל יעד שירצה להגיע אליו. זאת כמובן – בתנאי שלא נקצץ את כנפי סקרנותו הטבעית ללמידה. התפקיד שלנו כהורים הוא לכוון אותו למקום שבו הוא יכול למצוא את התשובות לשאלות שמעסיקות אותו. תפקידנו לאפשר לילד להיות הוא עצמו, לממש את הפוטנציאל הגלום בו, לגלות ולהגשים את החלומות שלו.