מדריך התאקלמות לאמא הטרייה עם תינוק חדש - איך לטפל בתינוק שנולד \ליאורה גיא דוד

מדריך התאקלמות לאמא הטרייה

(נכתב על ידי אמא טרייה בפרספקטיבה של שבועיים וחצי – ע”י ליאורה גיא דוד)

ברוך הבא לעולם.

את אמא.

הנה עברו 9 חודשים ועוד אי אילו שעות מפרכות פחות או יותר בחדר הלידה.

ושמעת את הבכי המיוחל של הקטנטן שזה עתה יצא לעולם..

ועכשיו מה???

להלן כמה טיפים שעזרו לי לשמור על השפיות בימים הראשונים.

הימים הראשונים בבית החולים

הורמונים – חשבת שאת יודעת מה זה הורמונים.
נכון, היית בהריון 9 חודשים, וגם התעצבנת ובכית כמה פעמים. אבל זו הייתה רק ההקדמה.
עכשיו הגיע המשחק האמיתי.

ההורמונים של אחרי הלידה זה משהו שאי אפשר לחזות.
בדרך כלל ביומיים הראשונים יש תחושה טובה של שמחה ואופוריה, אם כי לא חובה.
מה שיותר סביר זו נפילה גדולה במצב הרוח לקראת היום השלישי.

זה בסדר. אצלי ביום הרביעי הדמעות זרמו מהבוקר עד הערב. בלי הפסקה. וזה בסדר. זה נורמלי. וזה עובר. ההורמונים משתוללים אחרי הלידה וזה לא כמו שום דבר שאי פעם חווית. נא להישאר סבלנית לעצמך, ולהכין מראש את הבעל לא להתרגש.

כאבים – אם כואב לך אחרי הלידה, קחי משככי כאבים. אל תנסי להיות גיבורה. תתייעצי עם האחיות במחלקה, אבל אל תתביישי לבקש. אופטלגין נוזלי יכול לעשות פלאים. שימי לב לתחושות שלך, אל תזניחי.

התאוששות מניתוח קיסרי – מכיוון שלא עברתי לידה רגילה, אז אין לי טיפים על התאוששות מלידה.

אבל לגבי קיסרי, הטיפ הכי טוב הוא לקום כמה שיותר מהר מהמיטה. ככל שהגוף מאפשר כמובן. להיות קשובה לגוף ולהתחיל ללכת. בהתחלה את כפופה ומרגישה כאובה מאוד.

ההליכה אמנם מאוד כואבת, אבל מתקתקת את ההחלמה. מצד שני, לא לשכוח שהגוף בטראומה גדולה. לתת לו את הזמן שלו לכל דבר.

תפרים– לא היו לי. הטיפים שקיבלתי היו – תחבושות עם תמיסת מגנזיום. ועדיף מוקפאות. ואלופירסט.

מקלחות – כמה שיותר. לשטוף את עצמך, את התפרים, את הדימום ובכלל להתרענן.

אורחים – רק אם מתחשק לך. מותר לך להגיד לאנשים לא לבוא.
זו לא חוצפה. זה זמן ההחלמה שלך.

את אחרי לידה.

הגוף (ולפעמים גם הנפש) בטראומה רצינית. את ממש לא חייבת לארח.

אם בכל זאת אנשים מגיעים, תבקשי שיתאמו איתך מראש ושלא יביאו מתנות גדולות. (אני גם ביקשתי שלא יביאו פרחים).

מה כן להביא? פירות יבשים זה אחלה (ועושה טוב לעיכול). שוקולדים אם יתחשק לך (אני לא יכולתי להסתכל על שוקולד) גם פלטת פירות תעשה לכולם טוב ובמיוחד לך.

בגדים – הטיפ הכי טוב שנתנו לי לגבי המחלקה זה להביא בגדים משלי.

לא לבשתי את הפיג’מה של בית החולים. ולא הרגשתי שאני חולה. הסתובבתי כל היום עם טרייניגים נוחים שלי וזה מאוד עזר לי להחלמה המהירה.

מה שכן, תחתוני רשת זה אחלה של דבר(של לייף מצוינים). ופדים.

כמה שיותר גדולים יותר טוב- אלו של המחלקה בבית חולים ממש טובים, כדאי גם לא להתעצל ולהסתרק ולהתאפר, זה יאיץ את ההחלמה שלך. בימים הראשונים הדימום הוא מאסיבי!

ביות – זה תלוי בבית החולים. בתל השומר הביות החלקי הוא די נוח.

חוץ מ-4 שעות ביום שבו הילדים עוברים ספירה ובדיקה, הילד יכול להיות איתך כל הזמן. לכאורה בלילה הוא אמור להיות בתינוקיה אבל אם הוא בריא והכל בסדר אפשר להוציא אותו באישור.

מה שכן, בדיעבד, אני הייתי הולכת על ביות מלא. כל מה שפחדתי ממנו לפני הלידה, היה נראה לי פתאום טיפשי. הילד שלי אישית היה (ועודנו) מאוד שקט, ונינוח. פשוט כיף לבלות איתו.

כשרציתי ללכת לשירותים ולא היה אף אחד בחדר, פשוט לקחתי אותו איתי.

כשרציתי להניק, הוא היה לידי. לדעתי אם הלידה עברה בסדר ואת במצב גופני סביר ומתלבטת לגבי ביות מלא – לכי על זה.

מלונית – אם אתם מתלבטים, אז אל תתלבטו. זה שידרוג נהדר למחלקה. הבעל יכול לישון איתך, וגם התינוק. אנחנו היינו בבייבי שיבא ונהננו מכל רגע. התינוקיה נהדרת.

האחיות עוזרות עם כל דבר. (אם כי צריך לקחת את העצות שלהן בערבון מוגבל). האוכל לא רע. אפשר להביא את כל האורחים ללובי.

יש בדיקת רופא בשבילך ובשביל התינוק, בקיצור זה כמו ללכת עם ולהרגיש בלי. את בבית חולים אבל מרגישה בחוץ.

הנקה – זה הרבה פחות פשוט מכפי שזה נראה. כמה זה קשה? זה כבר אינדיווידואלי.

יש כאלו שזה פשוט הולך להן נהדר. ויש כאילו שזה הסיוט הכי גדול שלהן. אם החלטת שאת הולכת להניק, הכי חשוב זה להתייעץ כמה שיותר.

אפילו אם את חושבת שהכל בסדר עם ההנקה שלך. אם מעולם לא הנקת, תמיד יהיה משהו לשפר. וכדאי. הימים הראשונים מלאים כאבים מההנקה.

בין אם היא הולכת ובין אם לא.

פצעים וסדקים בפטמות הם מאוד נפוצים ועלולים להעיד על תפיסה לא נכונה. ביום השלישי\רביעי מגיע גודש אדיר בחזה. לא להיבהל.

כדי להקל אפשר לנסות לשאוב. או עם היד על ידי עיסוי או עם משאבה.

אפשר לעסות תחת הזרם באמבטיה. אבל לא תחת מים חמים מדי. זה רק מגביר את הגודש. כדאי להתייעץ עם מדריכת הנקה מוסמכת.

בין אם אחות במחלקה\במלונית או אפילו מישהי מבחוץ. והכי הכי חשוב, לא להתרגש יותר מדי. זה קשה, לכולן. כל אחת והסיבה שלה.

חלק מהסיבות אפשר לפתור. חלק קשה יותר. כמעט כולן מצליחות להניק. וגם אם לא, ממש לא נורא (לדעתי).

חזיות הנקה – אחרי יום הגודש הנורא (אני עוד הייתי בבית חולים אחרי קיסרי) פשוט קפצתי לשילב וקניתי שם חזיות הנקה.

איזו הקלה! רק אז יכולתי לדעת את המידה הנכונה של החזה.

אפשרי גם להיות עם גוזיות , הן נוחות ולא מציקות, ואפשר להניק איתן תוך שליפה של השד.

חשוב לקחת בחשבון שלאחר חודש בערך מהלידה הנפיחות יורדת, והחזה מתעצב לצורה חדשה ברוב המקרים, או חוזר לגודל דומה למקורי.

הימים הראשונים בבית

שינה – אי אפשר להפריז בחשיבות של השינה.

נכון הגעתם הביתה ואתם מפוצצים התרגשות. וגם מבקרים רוצים להגיע וכולם מתרגשים ומאושרים. יופי טופי. כשאפשר לכי לישון.

יכול להיות שבשבועיים הראשונים יראה לך כאילו הכל קטן עלייך.

את עדיין מלאה בהורמונים ואדרנלין. אבל זה יורד אחר כך. ואת תהיי עייפה. עדיף לישון כשאפשר. זה גם מרגיע, גם עוזר בייצור החלב (אם מניקים) וגם מייצר שיגרה של דאגה לצרכים שלך.

אסור לך לשכוח את הצרכים שלך.

אוכל – כדאי להכין סטוק מוקפא של אוכל. שיהיה לכם לימים הראשונים.

וגם לאחריהם. וכדאי לארגן משלוחים של אוכל ממשפחה או חברים פעמיים בשבוע.

ככה יש לך אוכל מזין במקרר וכל מה שצריך זה לחמם ולאכול. לא לשכוח לאכול. ולשתות. הרבה!

היגיינה שלך – כל יום את מתקלחת לפחות פעם אחת.

ומצחצחת שיניים לפחות פעמיים. נשמע בנאלי? לא תמיד.

אם את מרגישה שאין לך זמן לזה – נא לפנות זמן.

התינוק – בימים הראשונים הוא יחסית נח. (יחסית לעצמו כמובן).

הוא רק אוכל וישן. וישן הרבה. הבכי שלו עוד עדין יחסית והוא די נוח לתיפעול. תהנו מזה.

אבל אל תתפלאו כשההתנהגות שלו תתחיל להשתנות.

הוא הופך עירני יותר. דברים מתחילים להפריע לו. הוא בעצם הופך מעובר לתינוק.

בכי – יש מספר מוגבל של סיבות לבכי. חם\קר לו. רעב. עייף. חיתול מלוכלך. משהו מפריע לו פיסית (פצע\חום\גרפס תקוע\גזים).

מסתבר שיש להם סוגים שונים של בכי. אל תדאגי אם את לא מבדילה בינהם.

זה לוקח זמן. נועם בן שבועיים וחצי וכשהוא בוכה אני די מנחשת. צריך להקשיב לו, לחשוב על הנסיבות שבהן אתם נמצאים (מתי אכל, מתי ישן, מתי הוחלף וכד’), ולנסות לפתור.

לא לפחד מבכי. זו גם דרכו של התינוק לתקשר עם העולם. יש תינוקות יותר דברנים…

בגדים לתינוק – לא לקנות חולצות שצריך להלביש דרך הראש.

לחסוך לו ולכם את הטראומה.

כמה שיותר חולצות מעטפת, עם תיקתקים – ועדיף בכלל בגד גוף. ככה הוא לא בורח מהמכנסיים.

אם הוא נולד קטן יחסית, כדאי להשקיע בבגדים במידה NB. זה אמנם לתקופה קצרה, אבל גם לנו לא נעים לשחות בבגדים שענקיים עלינו. על כפות הרגליים אפשר לשים גומיות לשיער.

זה שומר את הרגליות במקום וגם נותן לילד תחושה של הגוף שלו. כדאי לכסות את כפות הידיים שלהם אם הם מתחילים לשרוט את עצמם. את הציפורניים מתחילים לגזור להם רק בגיל חודש.

אפשר להשתמש בכפפות או בשרוולים של החולצה מתקפלים על היד.

טיטולים – לנסות כמה סוגים. אצלנו הפמפרס NB היו גדולים מדי בהתחלה.

ואנחנו כרגע עם האגיס NB. הדברים האילו משתנים.

אם מתחילות דליפות, שווה לנסות סוג אחר. טיפ נחמד זה לשים טיטול נקי פרוש מתחת לתינוק כשהוא עוד עם הישן. ואז כשגומרים לנקות ומוציאים את הישן, החדש כבר פרוש ומוכן לסגירה.

אמבטיה – הם בדרך כלל בהתחלה לא ממש אוהבים את המגע של המים. כדאי להקפיד שיהיה חמים בחדר. אפשר לעטוף אותו בחיתול טטרא. זה מרכך לו את השוק של המגע עם המים.

אצלנו כשהוא עטוף זה מרגיע אותו.

אפילו אם הוא היסטרי בהתחלה, תעשו הכל בנחת. הורים רגועים משרים את התחושה על הילד. חוץ מזה חשוב שתתרגלו לעשות דברים בנחת. גם אם זה מלחיץ אתכם.

ולא חייבים אמבטיה כל יום. מותר לוותר אם לא מתחשק. בכל מקרה אמבטיה זה משהו שדי מעייף אותם אז אנחנו אוהבים לעשות אותה בערב לפני הנקת לילה טוב.

הבעל – מההתחלה לשמור אותו מעורב כמה שיותר. גם בטיפול בך וגם בטיפול בקטנטן. לתת לו את זמן האיכות שלו עם הקטנטן. לתת לו לחתל, לרחוץ, להחליף בגדים, לתת בקבוק (אם נותנים). לתת לו ללמוד מהתינוק. לעודד אותו. לא ללמד אותו. אפילו אם זה נראה שהוא קצת מסורבל או איטי. לזכור שעובר עליו משהו ענק. כמו עליך. לזכור לחבק ולנשק ולאמר מילים טובות.

עזרה מהמשפחה – לבחירתכם. אני חושבת שזה חשוב ומשתלם לטווח הארוך. אבל זה כבר תלוי במערכת היחסים שלכם איתם…

ספרי הדרכה – כדאי להצטייד באחד או יותר. זה משרה ביטחון. קיימות הרבה גישות לגידול ילדים. מכולן יצא לכם ילד בריא. אבל הכי כיף זה לאמץ משהו מכל גישה. ולעשות את הסלט הפרטי שלכם. יש הרבה ספרים מומלצים וגם כאלו מושמצים. כדאי לעשות סקר עוד לפני הלידה. ואפילו לנסות לקרוא קצת.

התחלה של שיגרה עם תינוק

עכשיו אתם כבר בבית. מתחילים להכיר אחד את השניה. הבעל חוזר לעבודה. מהומת המבקרים כבר שכחה. בעצם מתחילים שגרה. כאן גם מגיעה לפעמים נפילה גדולה. פתאום העייפות מורגשת יותר.

קשיים בהנקה נראים כמו סוף העולם.

הבכי שלו כשאתם לבד יכול לתסכל עד כדי כאב. והכי מעצבן זה, שכל העולם בחוץ ממשיך בשלו.

כן, את עלולה להתגעגע לחיים הקודמים שלך.

כן, את עלולה להרגיש רגשות מאוד לא חיוביים לפעמים אל הקטנטן הזה שבידיים שלך.

כן, את עלולה לפחות פעם ביום להרגיש שאת לא מתאימה להיות אמא. ואני אומרת, יום שלא הרגשתי ככה אפילו פעם אחת הוא יום ממש מוצלח.

כן, את עלולה להרגיש חרטה ענקית. ופחד היסטרי. ומה יהיה.

החדשות הטובות הן – שיהיה בסדר. בוודאות.

החדשות הרעות הן – שזה לוקח זמן. הרבה זמן. כמו כל דבר בחיים.

ילד חדש בבית זה בערך השינוי הכי גדול שאפשר לעבור בחיים (לא כולל ניתוח לשינוי המין(. אי אפשר לצפות שבתוך שבוע-שבועיים כבר תרגישי שלמה ומאושרת עם כל הסיפור.

אצלי נקודת המפנה הייתה בהבנה שהילד הזה שהגיע הביתה לא הולך להפוך אותי למאושרת כאן ועכשיו. זו לא המטרה שלו בחיים. הוא לא יכול לעשות את זה. בטח שלא בטווח הקצר.

כי כמה ימים ישבתי עם עצמי ותמהתי למה אני לא מאושרת. ואפילו ניסיתי לאבחן בעצמי דיכאון שאחרי לידה. ולא אין לי דיכאון שאחרי לידה. יש לי את התגובה הרגילה של רב האימהות הטריות. ה-ל-ם.

אומרים שאי אפשר להתכונן לזה. אומרים שזה השינוי הכי גדול בחיים. אומרים ואומרים ואומרים.

ועדיין צריך לחוות את זה בעצמך.

ואין פתרונות קסם.

אבל אצלי יש דברים שמאוד מקלים על העיניין.

לחיות בקצב שלו – אני חושבת שזה הסוויץ’ הראשון שעשיתי.

נועם שלנו הוא תינוק מאוד נח, שלא ממש הכתיב לי את הקצב שלו. אז ניסיתי לחיות איתו בקצב שלי. וזה רק תיסכל אותי. פתאום הוא רצה לאכול כשהייתי אצל חברים וכבר רציתי ללכת הביתה.

פתאום הוא לא רוצה לישון כשאת מתכננת על שנת צהריים. ואחרי כמה תסכולים מהסגנון הזה הבנתי שהפיתרון הוא פשוט לרקוד בקצב שלו.

לישון כשהוא ישן, להאכיל אותו כשהוא רעב, לא משנה איפה אנחנו, לקחת אותו לגרפס גם 20 דקות אם צריך. אפילו שזה נראה כמו נצח לפעמים. ללכת לאט עם העגלה כדי שהוא יהנה מהקצב.

הקצב שלו.

להאט ולחשוב – להשתדל לא להילחץ. גם אם הוא בוכה. או צורח. תינוקות לא מתים מבכי. הם מקסימום מאוד מותשים. אם את תהיי לחוצה ועצבנית, זה מייד ישדר אליו.

אם את מרגישה שאת לא יכולה להתמודד, קחי כמה צעדים אחורה, תשאפי אוויר. תנסי לשנות אווירה. צאו החוצה, לכו לחדר אחר, שנו תנוחה, נסו מנשא, או כדור.

תיעזרי בבעל או באמא או בחברה. והכי חשוב לזכור שכל יום קשה, הוא יום שעבר ולא יחזור. לא לכעוס עליו. ובטח לא לכעוס על עצמך. לקחת כל יום ביומו. לאט לאט.

לצאת החוצה – אנחנו יצאנו לנסיעה הראשונה שלנו לבד רק אני והוא בגיל 10 ימים.

אבל זה בגלל שלאמא שלו יש קוצים בתחת. בכל מקרה מומלץ להתגבר על הפחד ולהתחיל לסוע איתו כמה שיותר מוקדם. לבקר משפחה או עוד אימהות חברות.

ואפילו יותר קל, פשוט לקחת את העגלה ולהתחיל להסתובב בחוץ כשנעים. זה מרגיע אותו, ויותר חשוב – אותך. כל דבר שנראה נוראי ומתסכל בחושך בבית, נראה קצת פחות נורא בשמש בחוץ.

לסנן נשמות טובות – צריך לפתח עור של פיל. אישית אני עדיין עובדת על זה.

לכולם יש עצות. כולם יודעים יותר טוב ממך. תקבלי בו זמנית עצות סותרות שישמעו שתיהן נכונות או שתיהן לא נכונות. צריך לדעת למי להקשיב. ומתי. והכי הכי חשוב להקשיב לעצמך.

קודם כל. אפילו אם את חושבת שאין לך אינסטינקט אימהי.

את עדיין אמא שלו. ויודעת מה הכי טוב בשבילו. או לפחות לומדת בכל יום ויומו. ותתפלאי כמה שאפשר ללמוד ביום אחד עם תינוק חדש.

לדבר איתו – אני מדברת איתו כל הזמן. מסבירה לו בדיוק מה אנחנו עושים (מחליפים חיתול, הולכים להתקלח, הולכים לטייל). הוא שומע את הקול שלי כל הזמן. אני משערת שהוא לא מבין. אבל זה גם מרגיע אותי, וגם גורם לפעולות שלי להיות איטיות ושקולות.

לחשוב עליו כעל איש קטן – הוא פשוט איש קטן ועדין שעוד לא יודע לדבר. כל דבר שעלול להציק לך, יציק גם לו. בגד שנרטב, חיתול מלא, פליטה על הפה, עקיצה על העור וכד’.

זמן איכות ביחד – בכל הבלאגן הזה של לתפעל תינוק בן כמה ימים, חייבים להקדיש כמה דקות ביום לזמן בילוי נטו איתו. להתכרבל ביחד, לשיר, לרקוד, להקריא סיפור, או סתם לבהות בו ולהתפעל ממגוון הפרצופים המהמם שהוא יודע לייצר. כל דבר שיזכיר לך שזה התינוק המתוק שלך. ולא סתם איזה יצור שהפילו עליך לטפל בו.

לחלוק את הקשיים – עם הבעל, עם חברות, עם משפחה, בפורומים באינטרנט, אצל הפסיכולוג, ביומן. בכל מקום שרק אפשר. הימים האילו הם כמו רכבת הרים. עליות וירידות קיצוניות. רגע את מאושרת, רגע בדיכאון או עצבים. תוציאי החוצה, תדברי, תספרי. זה כל כך מקל. והדברים נראים פחות קשים.

טלפונים שחשוב שיהיו בבית:

חנות שבה נקנה הציוד לתינוק

חנות להשכרת עריסות לתינוק

סניף יד שרה הקרוב (להשאלת משאבה) לדאוג להשאיל את הספקטרה או את המדלה

מוהל לברית מילה

סניף טיפת חלב

יועצת הנקה מומלצת (כדאי אפילו לדבר איתה לפני לוודא שהיא עושה ביקורי בית באיזור הרצוי)

סידורים שרצוי לעשות אחרי הלידה

להביא ציוד לתינוק (אם עוד לא הבאתם),

לעשות קנייה של השלמת ציוד

לשכור עריסה

לקבוע תור לטיפת חלב עד שבוע אחרי השיחרור