מתי לספר על אח חדש במשפחה – הריון שני מתי לספר ואיך להתכונן ללידה

מתי לספר על אח חדש במשפחה – הריון שני מתי לספר ואיך להתכונן ללידה

מתי ואיך לספר לילד על אח\ות שבדרך?
מזל טוב! אתם שוב בהריון, שני או שלישי או אפילו רביעי.
הילד או הילדים הקטנים שבבית בוודאי ישמחו למשמע הבשורה שבעוד כמה חודשים יהיה לכם תינוק חמוד בבית, גם אם הם לא מבינים עד הסוף את המשמעות של העניין. ואז הורים רבים מוצאים את עצמם מתלבטים בשאלה :

מתי לספר?
ראשית, זה מאוד תלוי בגיל. לרוב מגיל 3 בערך פעוטות מסוגלים להבין את המשמעות של תינוק חדש, פחות מזה הם לא עד הסוף מבינים.
חשוב לזכור שמושג הזמן אצל פעוטות וילדים קטנים הוא לא ברור כל כך וכשאומרים להם עוד כמה חודשים או עוד חודש, מבחינתם זה הרבה זמן.
ככל שהפעוט בוגר וגדול יותר, אפשר לספר לו מוקדם יותר.
מומלץ להמתין לאחר סקירת המערכות הראשונה כשכבר יש בטן ויודעים שהכל בסדר ושההריון ממשיך באופן תקין לפני שמספרים על מנת שלא ליצור אכזבה אצל הילד במידה וחלילה ההריון לא מתפתח.
כמו כן, חשוב לעדכן את המשפחה והחברים שכן החלטתם לשתף שלא לדבר על ההריון בנוכחות הילד ולהשאיר לכם את ההזדמנות לספר לו את החדשות ובדרך שאתם מוצאים לנכון.
במידה והפעוט מתחת לגיל 4, מומלץ לחכות אפילו לשליש השלישי של ההריון לפני שמספרים שאתם מצפים כי חוסר הסבלנות ישגע אותם ומבחינתם 3-4 חודשים זה המון זמן.
בגיל 4 הם כבר יותר בוגרים ומבינים את המשמעות ובד”כ מדברים איתם ביום המשפחה בגן על אחים ועל הריון ולידה ולרוב החברים שלהם בגן יהיו אחים גדולים או קטנים ותינוקות, אז ההקשר יהיה להם יותר ברור.

כשהבן שלי היה בן 3, נקלטתי להריון. בסביבות שבוע 6 כבר יצאה לי בטן גדולה. מאוד התלהבנו ושמחנו על ההריון ויום אחד יובל בא אלי , ליטף לי את הבטן ואמר לי “אמא גדלה לך הבטן, יש לך תינוק בפנים?”
עניתי לו שכן. זה היה לפני שראינו דופק. ההריון ההוא לא הצליח ולשמחתי יובל היה קטן מדי בשביל לעכל את זה שאני כבר לא בהריון ולא דיברנו על זה וזה נשכח ממנו.
בהריון הבא הוא היה בן 3 וחצי ושוב בא אלי בשבוע 6,אמר שגדלה לי הבטן ושאל אם יש לי בפנים תינוק, כאילו הרגיש. זה קרה להרבה חברות שלי עם ילדים בגילו. חשוב לי לציין שלא דיברנו בנוכחותו על ההריון.
הפעם ראינו כבר 2 דפקים בשבוע 6 ובהתלהבות שלי אישרתי לו שאני בהריון ושיהיו לנו שני  תינוקות בעוד כמה חודשים . הוא כל הזמן שאל מתי הם יבואו.
החודשים הללו עברו לו מאוד לאט. הוא שאל לפחות פעמיים שלוש בשבוע מתי התינוקות יבואו והסברתי לו שהם קטנים קטנים ושלאט לאט הם יגדלו וכשיהיו גדולים מספיק הם יצאו החוצה. בדיעבד הבנו שסיפרנו לו מוקדם מדי. זה נורא תסכל אותו.
יחד עם זאת משבוע 25 עברתי 5 אשפוזים בבית חולים והוא היה מספיק בוגר כדי להבין שאני הולכת לבית חולים בשביל שהרופא יבדוק את התינוקות ואחזור הביתה. היה לו קשה אבל מפעם לפעם היה יותר קל.

איך לספר?
ובכן, יש דרכים רבות לספר . ההמלצה שלי היא לעשות עבודת הכנה. לקנות ספרים שעוסקים בהכנה לאח קטן (כמובן שגם אחות, פשוט יותר נוח לרשום בלשון זכר) כמו משפחת הפילפילים למשל שהוא ספר נהדר שמדבר גם על קנאה בין אחים, ואני קניתי גם את הספר “בבטן של אמא” שהוא ספר עם איורים וחלונות נפתחים
שממחיש בצורה ממש ברורה לפעוט מה יש בבטן של אמא וההתעסקות עם החלונות שבספר וגילוי של מה שמסתתר, מאוד מלהיב את הילדים. תוך כדי אנחנו סיפרנו לו.
גם הראיתו לו עם היד באיזה גודל הבנות בערך בכל פעם שהוא שאל מתי הן יצאו ומה הגודל שהן צריכות להיות בו כשהן יוולדו. הוא היה בן 4 בערך כשההריון היה בשיאו והבין די טוב מה קורה. הראיתי לו תמונות מהאולטראסאונד והוא מאוד התרגש, כשהן התחילו לבעוט נתתי לו להרגיש ודיברתי איתו הרבה על מה יהיה כשהתינוקות יבואו.
עברנו יחד על ארגז הצעצועים שלו, זרקנו דברים ישנים ורעשנים למיניהם העברנו לקופסה מיוחדת “לתינוקות”. בסביבות שבוע 25 לקחתי אותו לסיבוב בחנות לתינוקות כשעשיתי סבב עגלות והראיתי לו מוצרי תינוקות והסברתי לו שנקנה להן דברים חדשים לפני שהן יבואו וכשיצאנו חזרה לרכב בלי לקנות כלום, הוא אמר לי בדאגה “אבל אמא, לא קנית לתינוקות עגלה!”..

איך להכין את הילד?
שתפו אותו כמה שיותר בהכנות של הציוד – אם זה להראות לו את הבגדים, לטייל בחנויות למוצרי תינוקות. הדגישו את העובדה שהוא עכשיו יהיה “אח גדול” אך זכרו לומר לו שהוא עדיין ותמיד יהיה הילד שלכם. לפעמים אחרי גילוי ההריון ילדים עלולים להכנס לחרדות לגבי האם, שהיא לא תעלם להם או שההריון יפגע בה וחשוב לדבר הרבה עם הילדים על הנושא ולהפיג חששות שיעלו להם.
גם כשקשה וכואב לך, הקפידי לא להראות זאת לילד. אם צריך, שלחי אותו לסבתא או לחבר כשאת ברגעים קשים וכואבים של צירים למשל.
אם יש לכם חברות או בנות משפחה בהריון מתקדם עם בטן גדולה או קרובים שרק ילדו, קחו את הילד לבקר, הסבירו לו שזה כמו התינוק שבבטן של אמא, שגם התינוק יצא מהבטן.
לרוב הקטנים לא מתעסקים באיך התינוק יצא החוצה. דווקא מהבן שלי שהוא ילד מאוד טכני וסקרן שאוהב לדעת איך דברים עובדים, ציפיתי שיתחקר קשות ומראש הכנתי תשובה שהרופא יוציא אותן מהבטן שלי. לא נכנסתי לאיך ופעם אחת כשהתעקש הסברתי לו שהרופא יעשה פתח בבטן כמו ריץ’ רץ’ ויוציא אותן החוצה והראיתי לו את הצלקת של הקיסרי שלו שממנה הוא יצא.
כמובן שהשתמשתי בתיאורים חיוביים ועדינים, כדי שלא יהיה לו קישור שלילי עם הלידה או ההריון. לפני האשפוזים וגם לפני יציאה למיון הכנתי אותו לזה שהרופא צריך לבדוק את התינוקות ושאולי הן יצאו וכשהן יצאו הן יהיו שלנו ויגורו איתנו בבית לתמיד, בחדר שלהן.

לקראת הלידה
שתפי את הילד בכך שתאלצי להיעדר מהבית לכמה ימים, רצוי שהוא יבוא לבקר אותך ושהשגרת גן שלו תישמר כמה שיותר. השתדלי להשאיר אותו עם קרוב משפחה או חבר שאיתו הוא מרגיש בנוח ורגיל אליו, מישהו שיוכל לחבק ולתמוך בו ברגעי געגוע. כאשר הפעוט בא לבקר אותך בבית היולדות, דאגי לקבל את פניו כשידייך פנויות והתינוק בעריסה או בתינוקיה.
תחשבי מה זה עושה לילד שרגיל שאמא שלו היא רק שלו ופתאום הוא רואה אותה מחזיקה באהבה יצור קטן וזר..
תני לו קצת תשומת לב לכמה דקות ואז תספרי לו על התינוק החדש ותראי לו אותו. כדאי לתת לו להחזיק את התינוק (בידיים שלך) ולעודד עם הרבה חיזוקים חיוביים כדי שהחוויה שלו תהיה חיובית.
חשוב להסביר לילד כמה התינוק עדין ושברירי ושצריך לנהוג בו בזהירות רבה.זה מדהים לגלות ולראות איך גם ילדים היפראקטיביים ותזזיתיים הופכים למרגרינה ומתנהגים בשיא העדינות ליד תינוקות רכים, אני מקווה שגם אצלך זה יהיה כך.
במידה ויש לך אפשרות כלכלית ואת לוקחת מלונית, כדאי שהילד הגדול ישן איתך לפחות לילה אחד יחד עם התינוק החדש. מעין “תחנת מעבר והתאקלמות”. אנחנו עשינו את זה עם התאומות, היה לא פשוט אמנם אבל הילד הספיק להתרגל אליהן ולהכיר אותן בסביבה “נייטרלית” כשהן היו איתנו בחדר בביות מלא למשך יומיים לפני החזרה הביתה.
זה הפך את המעבר לקל יותר לכולנו.

אחרי הלידה
לאחר ההגעה הביתה, השתדלי למרות הקושי לתת כמה שיותר תשומת לב לאח הגדול. בקשי מבן הזוג או משפחה שיהיו עם התינוק ויעזרו לך והתייחסי כמה שיותר עם חום וחיבוקים לילד הגדול. ייתכן והוא יכעס ולא ירצה לדבר איתך, ייתכן והוא יחטוף התקפי זעם, רגרסיה בגמילה, התקפי דווקא ואף דכדוך קל, זה טבעי.
השתדלי להיות שם בשבילו ולתמוך בו נפשית ולדבר איתו כדי שיוכל לעבד את החוויה החדשה הזו ביתר קלות.
שתפי אותו, תני לו מטלות – תביא לי את המגבונים, תעזור לי למצוא את המוצץ\חיתול וכו’, כך שהילד ירגיש שותף וחלק פעיל במשפחה החדשה והמורחבת שלו.

גם אם קשה קצת בהתחלה, בהמשך יהיה יותר קל.
אל תתביישי לבקש עזרה כדי שיהיה לך זמן איכות לבד עם הילד הגדול וזכרי שלמרות שהוא פתאום כבר לא תינוק, הוא עדיין זקוק לאמא.