נוגה ומיה בנות 4 חודשים

בלי שאני שמה לב עוד חודש ועוד חודש חולף והמתוקות שלי ממשיכות לגדול.

אין מה לומר, לגדל תאומות זו חויה מיוחדת. אני ממש לא רואה קושי מיוחד, אולי כי פשוט מתרגלים להכל. זה המצב וזהו.

בדיוק היום דיברתי עם חברה שגם ילדה לאחרונה את הילד השני, על זה שעם הילד הראשון חשבנו שאין לנו זמן לכלום ועכישו איכשהו נדחס אצלה עוד ילד לרוטינה ואצלי עוד 2. וכמה הזמן הזה שהיה לנו עם ילד אחד היה לא מוערך!

אני מסיימת בימים אלו את חופשת הלידה שלי, אם אפשר לקרוא לה ככה. כשאת עצמאית אין ממש חופש, יש הרבה דברים לעשות ולטפל ולנהל ואמנם עבדתי בקטנה אבל זה דרש ממני המון.

העסק עצמו דופק ומתקתק כמו שצריך, רק זו אני עם הלחץ הפנימי הדפוק הזה להספיק כמה שיותר ואני יכולה לספר לכם בשמחה שבימים הקרובים הולך לעלות לאויר בייבי חדש שלי ושל עוד חברה מאוד טובה.

מבטיחה שאתם תהיו הראשונים לדעת.

כן , אני יודעת אני לא שפויה או “משוגעת” כמו שחברות שלי מכנות אותי לאחרונה, קצב החיים שלי מטורף ואני מספיקה מליון דברים ביום, יחד עם טיפול בילדים ותחזוקה (טוב נו, בערך, מזל שיש עוזרת אחת לשבועיים) של הבית.

זה נראה לי לא אמיתי אבל אין לי ברירה אחרת וכל עוד אני בשוונג ויש לי כוחות אני אשתולל ואעשה מה שאפשר כדי להתקדם ולהתפתח כדי שעוד כמה שנים אוכל לשבת ולנוח ולהנות מהילדים.

שלא תבינו לא נכון, אמנם אני עובדת קשה , אבל אני גם נהנית מכל רגע. אין דבר יותר כיף מלעבוד במה שאתה אוהב לעשות ואז הכל נראה אחרת. זה מרגיש כמו הנאה ולא כמו עבודה שאתה עושה בשביל מישהו אחר כי צריך לעשות.

שמה בצד כרגע את חיי החברה שלי, ומשתדלת עדיין אחה”צ להיות נטו עם הילדים. גם השבתות מוקדשות לבילויים עם חברים כי עם 3 ילדים קשה להיות כל היום בבית ובחוץ הם הרבה יותר רגועים אז משתדלים לתת מה שאפשר.

עוד שנתיים נקצור את הפירות והילדים יהיו הרבה יותר עצמאיים.

ולענייננו – אז מיה ונוגה אתמול חגגו 4 חודשים, נהיו תינוקות מתוקות, גדלו ממש יפה (טפו טפו), ישנות ומתחשבות בלילות. די נכנסנו לשגרה קבועה שבסביבות 9 שלושתם במיטות עד הבוקר, זו רק האמא הפסיכית שלהם שנשארת לעבוד לתוך הלילה, אבל אין לי ברירה אחרת כרגע. מסגרת לא באה בחשבון ואמא שלי עוזרת לי כשהיא יכולה פעמיים שלוש בשבוע. מסתדרת עם זה איכשהו. מתכוונת להמשיך עם זה עד גיל שנה ו8 בערך ואז נשלח אותן לגן בספטמבר הבא.

הגיל הזה של 4 חודשים הוא מדהים בהתפתחות, כל יום הן עושות משהו חדש, האחיזה שלהן משתפרת ונהיית מדויקת יותר, הן מוציאות עוד הברה חדשה ומתוקה, מחייכות יותר, אוכלות את הידיים שלהן באטרף , מחזיקות את עצמן טוב יותר על הבטן . בימים האחרונים הן כל הזמן מתהפכות מהגב לבטן ומהבטן לגב, בעיקר כשהן רוצות לישון ואני שמה אותן בתנוחה מסוימת ואז הן מתהפכות ומתעצבנות . אמרתי כבר שלא משעמם פה?

איכשהו אני עדיין מניקה פעמיים שלוש ביום. לא ברור לי איך שרדתי עד כה, עדיין יש קצת חלב. הן מאוד אוהבות לינוק ובעיקר בבוקר כשאני מרימה אותן כשהן מתעוררות שתיהן מחפשות ציצי באטרף וגם בערב כשהן עייפות, אז כשאני בבית ויש לי זמן אני מניקה. זה אמנם ברמת הנשנוש אבל הן ממש נהנות מזה וזה נותן להן סוג של קשר אישי איתי. זה רק מעצבן שאחרי הנקה אני רעבה כאילו לא אכלתי שבוע, אבל מצד שני זה מחזק להן את המערכת החיסונית ונותן להן זמן איכות עם אמא למרות שאת זה יש גם באוכל, אבל זה סוג אחר של אינטימיות אז אני זורמת איתן עד שימאס לי. (כל יומיים בערך אני אומרת שאני מפסיקה וזה מחזיק עד הפעם הבאה שאחת מהן תופסת לי את הציצי כמו גור..) .

אבל זה כיף. הן מתוקות ולאחרונה ממש התחילו לתקשר האחת עם השניה, הן מחייכות ומסתכלות האחת לשניה בעיניים במבט חודר ומקשקשות. זה פשוט מקסים לראות את זה.

שואלים אותי כל הזמן איך הן עם יובל. הוא מהמם איתן! אתם צריכים לראות את החיוך שנמרח לו על הפנים כשאני אומרת לו שאני לוקחת אותו לגן עם מיה ונוגה (לפעמים בעלי לוקח אותו) או כשאני אוספת אותו זה איתן ואז אני הופכת לסוג של אויר כי הוא רץ ישר אליהן ואומר להן שלום ומנשק אותן. הוא כל כך עדין איתן, אני יכולה לשים אותו לידן והוא מדבר איתן ומשחק. כל הזמן משוויץ בהן ליד החברים שלו כשאנחנו בגן שעשועים ואומר להם לבוא לראות את האחיות שלו בגאווה.  אם הן בוכות במיטה והוא בבית הוא הראשון שרץ אליהן לחדר. לפעמים מדליק להן את המובייל כשהן ישנות ואז מעיר אותן אבל הוא חמוד אז אני סולחת לו.

היום ביקש שאשן לידו בצהריים (שישי) אז ישנו מחובקים ונהנינו. לא קורה הרבה שהוא מתרפק עלי ככה לאחרונה אז אני מנצלת כל הזדמנות שכזו באהבה רבה.

עם המוצקים הולך די טוב. הן כבר אוכלות כל בוקר בקבוק של פירות . אני שמה להן מיקס של בננה, תפוח, אגס, תפוז ואפרסק. השבוע אני אוסיף להן ממרח שקדים שזה מאוד בריא וסילאן וטחינה . הן אוכלות בקבוק של 120

[fusion_builder_container hundred_percent=”yes” overflow=”visible”][fusion_builder_row][fusion_builder_column type=”1_1″ background_position=”left top” background_color=”” border_size=”” border_color=”” border_style=”solid” spacing=”yes” background_image=”” background_repeat=”no-repeat” padding=”” margin_top=”0px” margin_bottom=”0px” class=”” id=”” animation_type=”” animation_speed=”0.3″ animation_direction=”left” hide_on_mobile=”no” center_content=”no” min_height=”none”]

התחלנו גם עם הירקות. בניגוד לאחיהן שהיה ממש בררן מההתחלה, הן מקבלות את זה בכיף. שלשום קיבלו גזר, היום הוספתי תפוח אדמה וטחנתי בבלנדר למחיר במרקם של גרבר והן אכלו ממש יפה עם כפית. אמנם זה שעה וחצי אבל הן אוהבות את זה וחשוב שהן ילמדו גם לאכול עם כפית. בשבוע הבא אכין להן כבר מרק אחרי שננסה קודם קישוא ובטטה ונראה איך הן מגיבות לזה ושאין שום אלרגיות .

בקיצור, זה כיף. אני כל כך נהנית מהן וכל כך מחוברת לאימהות ויכולה לשבת איתן שעות ולקשקש ולצחוק ולשכוח מכל העולם.

הזוי. אני אמא ל-3. זה עדיין לא נתפס. אתמול אספתי את יובל מהגן, הוא רץ לבניין ואני השתרכתי אחריו עם העגלה, וחשבתי לעצמי שרק לפני 4 חודשים היה רק אותו וחשבתי כמה שזה קשה לגדל ילד. אבל עדיין, לא מתלוננת. מודה כל יום על מה שיש לי ומעריכה ומשתדלת להנות מהרגעים הקטנים הללו של החיוכים והכיף .

כל עוד בעלי חוזר הביתה עד 6 הכל בסדר. דקה אחרי כן הסבלנות שלי מתמעטת והילד מתחיל לחרפן ואז אני רק מחכה לרגע ששלושתם יהיו במיטה. אבל לא נורא. עוד נתגעגע לימים האלה..

והנה מיה ונוגה מריצות יחד צחוקים באחד הבקרים. תהנו!

[/fusion_builder_column][/fusion_builder_row][/fusion_builder_container]