שבועות והצבע הלבן בציורי ילדים / קרן יטיב

שבועות והצבע הלבן

חג שבועות חוגג את הצבע הלבן. בחג הזה אנו לובשים בגדים לבנים, אוכלים מוצרי חלב לבנים, מתחתנים בלבן והופכים את ערב החג ללילה לבן. מה הקשר בין שבועות ללבן?

עם ישראל יצא ביד חזקה ובזרוע נטויה ממצרים אל המדבר והלך בו עד מעמד הר סיני.  לפי הקבלה, המעמד הזה היה מעמד מיוחד, שבו התבטלו המחיצות בין האנשים, לא היו ויכוחים, כולם היו יחד דבקים באותה מטרה. כל אחד חשב על ושם את טובת האחר במקום טובת עצמו.

החיבור ההרמוני והמושלם הזה אפשר קבלה של אור גדול, אינסופי, שזכה לה הקהל הגדול של בני ישראל. לאור הזה קוראים בקבלה – תורה.

הצבע הלבן בשל היותו צבע המכיל את כל הצבעים נחשב לצבע המסמל יותר מכל שלמות. הוא מתקשר לאלוהות. הוא מסמל גם תמימות, סדר, טוהר, נקיון, אמת.

לכן החיבור בין לבן לבין חג השבועות ברור: במעמד הר סיני היו התום, הטוהר, הניקיון והאמת הפנימית והחיצונית שורות על עם ישראל  ואלוהים נתן לעם ישראל את עשרת הדיברות השלמות שלו. חג שמסמל מעמד של נתינה מוחלטת מצד הבורא והתמסרות ואמת מוחלטים מצד הנבראים חייב להיות מאופיין בצבע הלבן.

צבעים בציורי ילדים

הצבעים הם חלק בלתי נפרד מעולמנו ומחיינו. הם מאירים אותם וגורמים להם להיות ססגוניים ומעוררים.

הצבעים מרתקים את הילד כבר בחודשים הראשונים לחייו וכבר בגיל חודש יכול תינוק להבחין בין צבעים חזקים ומבריקים. כשראייתו מתפתחת, הוא מגלה עניין במשחקים בעלי צבעים ססגוניים ומעדיף אותם באופן ברור על חפצים וצעצועים חסרי צבע.  בסביבות גיל שנתיים יש ילדים שיכולים לזהות חלק מהצבעים ואפילו לומר מהו הצבע האהוב עליהם. חלקם יפתחו העדפה ברורה לחלק מהצבעים. כולנו מכירים את הילדה שמוכנה ללבוש רק בגדים בצבע ורוד, או את הילד שמתעקש שקירות חדרו יצבעו רק בצבע הכחול.

בנות משתמשות ביותר צבעים ומרבות לצייר באדום, כתום וירוק. ואילו הבנים, נוטים להשתמש בפחות צבעים, ומעדיפים שחור, כחול, אפור וכסף.

שמות הצבעים נמנים על המושגים הראשונים שהילד לומד בבית ובגן וילדים רבים מפתחים זיכרון חזותי שעולם הצבעים הוא חלק ממנו, ומשתמשים בצבעים, לפני כל כלי אחר, לזיהוי ולמיון חפצים (“בואו נשים את כל המקלות האדומים בערימה אחת”).

כאשר הילדים מתחילים לצייר בערך בגיל שנה ועד גיל ארבע, אין כמעט משמעות לצבע. אח”כ נבדוק נטייה לצבע כדי ללמוד על אישיותו של הילד. חשוב להגיד, שקיום הקשר בין העדפת צבעים לבין אישיותו של המעדיף הוכח, בשורה ארוכה של מחקרים שבוצעו בשיטות שונות. בין השאר נחקרו משמעויות של צבעים שונים.

כאשר אנו באים לבדוק נטייה לצבע, הכוונה היא לציורים בהם הילד משתמש בעיקר או רק בצבע אחד, ועושה את זה פעם אחר פעם, ציור אחר ציור. כשהילד אוהב צבע מסוים הוא יצייר את מרבית ציוריו בצבע זה. חשוב קודם לראות האם מדובר בתופעה שחוזרת על עצמה, או בציור חד פעמי.  כמו כן הכרחי לבדוק האם כל הצבעים עמדו לרשות הילד בבואו לצייר.

הלבן בציורי ילדים

הלבן הוא צבע “חסר צבע”, צבע שמאחד את כל צבעי הספקטרום  אך גם יכול להעיד על ריקנות . יש שרואים בלבן את צבע המוות, אולם הדבר הוא תלוי תרבות.

ילדים בוחרים בצבע הלבן לעיתים רחוקות בציור, כיוון שנראה להם שהוא מתמזג עם הנייר הלבן.

הלבן הוא צבע הנעורים, ההתחדשות והשמחה. הוא מסמל את התום, הטוהר והגאולה. הוא מאחד כוחות רוחניים ומעלה את רמת המודעות הרוחנית.  הלבן משרה אוירה של רוגע פשטות ושלמות מוחלטת.

כאשר על דף הציור הלבן יש ציור מינימלי חסר פרטים והדף נשאר ברובו לבן, זה יכול להעיד על  תחושת ריקנות, בדידות ומופנמות אצל המצייר. לכן, ההמלצה תהיה להוסיף תוכן וענין מאתגרים לילד המצייר, ולמצוא דרכים לדובב אותו כדי שישתף בעולמו הפנימי.

קרן יטיב, מנחת הורים בכירה מטעם המרכז להורות ומשפחה בסמינר הקיבוצים
מאבחנת ציורי ילדים

050-201-07-07

www.keren-yativ.com