שלבי התפתחות התינוק – מזחילה עד הליכה \ענבל שמיר

זחילה

לזחילה אצל תינוקות נודעת חשיבות רבה ממגוון סיבות. בהיותה כזו, היא מהווה מקור לתסכול בקרב לא מעט הורים, כאשר היא מתעכבת או מתקיימת בצורה לא תקינה. במאמר שלפניכם אני עושה קצת סדר בבלגאן: המאמר סוקר את תהליך הזחילה אצל תינוקות: סוגים נפוצים של זחילה, אפיונים מוטוריים של זחילה תקינה, יתרונות הזחילה, מערכות הגוף המעורבות בתהליך, וכן התייחסות לזחילה מול שלבי התפתחות אחרים ומקומה בניהם. נסיים את המאמר ב”צפירת הרגעה” ותרגול נשימות עמוקות 🙂

צורות הזחילה הנפוצות:

זחילת 6 – שש נקודות מגע ברצפה: 2 כפות ידיים, 2 ברכיים, 2 כפות רגליים (גב כף הרגל).

זחילת גחון – “זחילה אינדיאנית” כאשר גחון התינוק, כולל הבטן ובית החזה, באים במגע עם הרצפה. על הזחילה להיות סימטרית, וקונטרה-ליטרלית (יד ורגל נגדית). זחילה זו אינה שלב התפתחותי בפני עצמו, ואם מופיעה, אמורה להתלוות אליה מאוחר יותר זחילת 6 תקינה.

זחילת דב – 4 נקודות מגע ברצפה – 2 כפות ידיים, 2 כפות רגליים, טוסיק מורם למעלה. על הזחילה להיות סימטרית, וקונטרה-ליטרלית (יד ורגל נגדית). זוהי צורת זחילה פחות נפוצה. גם זחילה זו אינה מהווה שלב התפתחותי בפני עצמו, ואם מופיעה, אמורה להתלוות לזחילת 6 תקינה.

זחילה מנקודת המבט של התינוק

הזחילה מתרחשת בשנה הראשונה לחיינו ומהווה שלב התפתחותי משמעותי בחיי התינוק. התנועעות חופשית במרחב מאפשרת לתינוק שהיה עד כה מוגבל בתנועותיו, לחוש את המרחב ולהפעיל את עצמו על הסביבה. בגלל “פרץ העצמאות” שחווה תינוק שהחל לזחול, מדווחים הורים רבים על שינוי התנהגותי ממשי שחל בתינוק, עם תחילת הזחילה. הסיבה לכך טמונה כמובן באותה יכולת חדשה של התינוק, שמאפשרת לו להזדקק פחות ופחות בחסדיהם של המבוגרים כדי לזוז ממקום למקום, כדי להגיע לכדור, כדי לבדוק מה יש בתוך המנהרה, כדי לרדוף אחרי החתול, להתקרב, להתרחק… בקיצור, להיות חלק מההמולה סביבו. בהמשך לומד התינוק לעבור מתחת ומעל למכשולים, מה שמהווה “קפיצת מדרגה” נוספת עבורו (תרתי משמע…). בשלב זה יוכל התינוק לעלות ולרדת מדרגות בזחילה, לזחול מתחת למכשולים כגון כיסא/שולחן ולעבור בקלות מעל מכשולים, כמו כרית, מזרן או חפצים אחרים שעומדים בדרכו. בשלב זה התינוק אינו עוד חסר אונים כשהיה. כעת הוא מסוגל לפעול על מנת להגיע למקומות או להשיג דברים, התסכול שנבע מתחושת חוסר האונים שסיפקה לו ההגבלה בתנועה אינו עוד, והנה לנו תינוק מבסוט מעצמו (והוריו גם כן)

כל דבר בזמנו

הזחילה עצמה מתרחשת בסביבות גיל 7-8 חודשים. עד שלב זה אמור התינוק לסגל לעצמו שלבים ראשוניים יותר בהתפתחות ובניהם: שכיבה בנוחות על הבטן, הגב והצדדים, זקיפת הראש בשכיבה על הבטן, התהפכות מהבטן לגב ולהיפך, סיבובי ציר ועליה לעמידת 6. לעיתים התינוק יזחל על הגחון בטרם יעלה לעמידת 6. היכולת להגיע להתיישבות באופן עצמאי נרכשת בד”כ עם ביסוס עמידת/זחילת 6.

אז איך הוא זוחל ?

הורים רבים מסתבכים לא מעט כשהם מתארים לי, בטלפון או בכתיבה, את אופן הזחילה שהתינוק שלהם סיגל לעצמו. תינוקות רבים מסגלים לעצמם דרכים מפתיעות (ולעיתים מצחיקות :-)) להתקדם במרחב. קפיצות על הטוסיק, “קפיצת צפרדע”, “זחילת תולעת”, “זחילת 5” וכו’. לפי השמות תוכלו לנחש איך זה נראה ואכן, כשרוצים להתקדם… כל הדרכים כשרות. הדבר המעניין הוא, שלפי הזחילה שבחר התינוק, ניתן לנחש היכן הקושי ואיך לקדם אותו לזחילה תקינה. חשוב לזכור: כל זחילה שאינה זחילת שש תקינה, תהיה בהכרח פחות אפקטיבית, הן מבחינת המאמץ שנדרש ליחידת התקדמות והן מבחינת הגבלת האפשרויות לתנועה במרחב (במקרים מסויימים אף עלולה להזיק).

והנה כמה דוגמאות קלאסיות: תינוק שמתקדם ע”י קפיצות על הטוסיק, לא יוכל לרדוף אחרי כדור בתוך המנהרה או להוציא בובה מתחת לשולחן נמוך. תינוק שזוחל על הגחון לא יוכל לעבור מעל מכשולים/מדרגות. תינוק שזוחל תוך השענות על צד שמאל כשיד ימין פנויה לאחיזת חפצים (שימוש באלכסון אחד בגוף – יד ורגל נגדית) לא יוכל לאחוז בחפץ שמוגש לו מצד שמאל ועל כן ידרש לו סיבוב שלם ימינה, כדי לאפשר אחיזה שלו ביד ימין.

הדוגמאות הן רבות מספור. העקרון המושל בכולן הוא שצורת הזחילה היחודית שמסגל תינוק הנו הפתרון היצירתי שבנה לו, לאור קושי שהתעורר, או היה קיים בשלבים קודמים.

איך נראית זחילה נכונה ?

אז איך נדע שהתינוק/ת שלנו זוחל/ת נכון? הנה כמה נקודות לתשומת לב:

נקודות השענות – 6 נקודות מגע של גוף התינוק עם הקרקע: 2 כפות ידיים, 2 ברכיים, 2 כפות רגליים (גב כף הרגל). כפות הידיים פתוחות וכל האצבעות באות במגע עם הרצפה.

סימטריה – צד ימין וצד שמאל של הגוף פועלים באופן שווה ומסונכרן ונושאים את משקל הגוף במידה שווה.

יד ורגל נגדית – התקדמות ע”י ניתוק מהקרקע של יד ורגל נגדית (אלכסון אחד) בכל צעד. כלומר – בכל צעד, יד ורגל נגדית אחרות מתנתקות מהקרקע וצועדות קדימה.

רוטציות – היכולת לבצע סיבוב במותן ולהפנות את המבט הצידה/לאחור, תוך כדי עמידת/זחילת 6.

אפקטיביות – המידה בה הזחילה משמשת את התינוק בצורה יעילה, להתקדמות במרחב: היכולת לעבור מעל ומתחת מכשולים, לעלות מדרגות, לנוע על משטחים לא יציבים (כמו חול, דשא, מזרן) וכו’.

למה זה טוב ?

מה מביא אותנו למסקנה שזחילה תקינה מהווה בסיס טוב לבטחון המוטורי והרגשי של התינוק?

תנועה של יד ורגל נגדית מתרגלת את מערכת ההצלבה. מערכת הצלבה היא היכולת להפעיל את שתי ההמיספרות של המוח בצורה תקינה באותו הזמן. בעיה במערכת זו עלולה ליצור קשיי קשב וריכוז או מופנמות יתר או היפראקטיביות, עקב יצירת מתח בגוף. בגילאים צעירים, כאשר מערכת ההצלבה אינה תקינה, היא פוגעת בשפה ובתקשורת. קושי זה עלול לגרום לעצבנות או הסתגרות, התנהלות מוטורית מסורבלת כגון תנועה במרחב ומשחקי כדור וכו’.

אחד מיתרונות הזחילה הידועים לרובנו, ושלעיתים מזומנות אני נשאלת בעניינו, הוא חיזוק חגורת הכתפיים. פעולת הידיים על הרצפה – הן בצעידת הידיים קדימה והן בנשיאת משקל הגוף, מחזקת את שרירי חגורת הכתפיים. חגורת כתפיים שיציבותה לקויה, תגרור איכות ירודה בפעילות הגפה כולה ונצפה לקושי בציור, כתיבה ומוטוריקה עדינה. (במקרים כאלו, גם אם יעבדו עם הילד על החזקת עיפרון הילד לא יוכל לשפר את הכתיבה עד שייצב את חגורת הכתפיים).

העברות משקל מצד לצד, תנועה במרחב, מעבר מעל ומתחת למכשולים… בכל אלה טמונה עבודה של המערכת הווסטיבולרית – מערכת שיווי המשקל, אשר משכללת ומשפרת את היכולת לשמור על שיווי משקל במנחים השונים, תוך כדי תנועה.

זחילת 6 מפעילה מערכת שרירים אנטי-גרביטציוניים (נוגדי כח הכבידה) שממוקמת בין חגורת הכתפיים לעצמות האגן, ומטרתה להחזיק את האיזור שאינו נתמך בשלד (בטן, גב ובית חזה) – מעל לרצפה. שרירים אלו קשורים ליציבה של הגוף בהמשך חיינו.

מודעות זרועות וכפות ידיים מתפתחת עם הדיפת הרצפה ונשיאה של חלק נכבד ממשקל הגוף עליהן.

זחילה אפקטיבית ותקינה מאפשרת לתינוק עצמאות במרחב, כאשר אינו תלוי עוד ב”חסדיהם” של הבוגרים סביבו לצורך גישה למקום/חפץ מסויים או עזיבתו. תינוק שמתנהל במרחב באופן חופשי פנוי לחקור את הסביבה ולספק את סקרנותו. התנהלות חופשית כזו תורמת לבטחון העצמי של התינוק ומסבה אושר גדול לו ולהוריו.

קושי או עיכוב בזחילה

מומחים מכל התחומים מייחסים כיום לזחילה משמעות מרכזית בהתפתחות מוטורית וקוגניטיבית של התינוק. קושי או עיכוב בזחילה יכול להמנע בשלבים מוקדמים ביותר, מאחר ושלבי התפתחות מוקדמים לזחילה מבוססים על אותן מערכות בדיוק. מסיבה זו, למשל, תינוקות שקשה להם לשכב על הבטן יפגינו קושי בהתהפכות בשיעורים גבוהים יותר ביחס לתינוקות שלא חוו קושי כזה. באותה מידה, תינוקות שמתקשים להתהפך יגלו באחוזים גבוהים גם קושי או עיכוב בזחילה.

חשוב לזכור – שלבי ההתפתחות מבוססים אחד על השני. שלב התפתחותי שלא מוצה (או לא בוצע כלל) יקשה על ביצוע שלבים מתקדמים יותר, או ישבש אותם.

ישיבה והתיישבות

מתי, למה וכמה:

הישיבה תופיע בד”כ בסביבות גיל 7-9 חודשים, עם התבססות עמידת/זחילת 6. היכולת להתיישב מאפשרת לתינוק לנוח מהזחילה, מגדילה את רפרטואר התנועות שלו, מאפשרת לו להשתמש במשימות שדורשות עבודה של שתי ידיים ונותנות לו הזדמנות לתרגל מוטוריקה עדינה.

חשוב לדאוג שגם תינוק שלמד להתיישב בעצמו וישיבתו מבוססת ויציבה, ימשיך לנוח במרחב, לזחול, ולחוות את גופו בתנועה.

למה אסור להושיב תינוק שטרם התיישב בעצמו?

ההיבט הפיזיולוגי: תינוק שטרם התיישב בעצמו עשוי להיות לא בשל לכך מבחינה פיזיולוגית. יתכן והשרירים ההיקפיים, שאמורים לייצב את גופנו ולשמור על שיווי המשקל, עדיין אינם בשלים לכך. יתכן ועמוד השדרה עצמו אינו מוכן ללחץ שמופעל עליו בישיבה. בגיל 8-9 חודשים התינוק בשל מבחינה פיזיולוגית (עמוד השדרה, שרירי הזוקפים וכו’) לשבת ועל כן סביר שלא יגרם לו נזק בהושבה פאסיבית.
מוטיבציה לתנועה: הושבה של תינוק שטרם עשה זאת בעצמו פוגעת במוטיבציה שלו לעשות זאת בעצמו. במקרים כאלו, נהיה עדים לעיתים קרובות לקושי להגיע להתיישבות עצמאית גם בשלבים מאוחרים יותר של זחילה ועמידה. ההגיון הפשוט מוכיח לנו שוב ושוב, שתינוק שמושיבים אותו באופן קבע (כנ”ל, אגב, לגבי העמדה…) בעצם השיג את מטרתו מבלי לעבור את התהליך ולהגיע לכך בעצמו. במקרים כאלה אנו מביאים את התינוק לפוזיציה פאסיבית אליה אינו יכול להגיע בעצמו ולרוב גם אינו מסוגל לצאת ממנה.
ההיבט ההתפתחותי: במקרים רבים נראה את התינוקות שהושבו מוצאים לעצמם פתרון מקורי להתקדם: בקפיצות על הטוסיק. רבים מהם מוותרים על זחילת 6 תקינה, וחבל. התיישבות עצמאית מתרחשת ברוב המקרים מעמידת 6, עם התבססות עמידת 6/ תחילת זחילה. זו הסיבה שתינוקות שלא הושבו יגיעו לישיבה בעצמם, מבלי לאבד את שלב הזחילה.
*** חשוב להדגיש! פרט למקרים חריגים, אין להושיב תינוק שלא הגיע לכך בעצמו, גם אם יושב יציב ללא תמיכה (בעיקר בגלל ההיבט ההתפתחותי).

התינוק כבר מתיישב בעצמו? כך נוודא שהישיבה תקינה:

• גב זקוף.
  
• יכולת לבצע רוטציות במותן והסבת הראש לאחור לקראת צעצוע או רעש. הרוטציה אמורה להתקיים בשני הצדדים.
  
• סימטריה יחסית בין שני צידי הגוף.
• אם יש ישיבת W – יש לוודא גם את היכולת לשבת עם הרגליים קדימה.

כמה דרכים להתיישב:

1. מעמידת 6, טוסיק נע באלכסון לאחור, עד לרצפה.
2. מעמידת 6, קרסול של רגל אחת נכנס פנימה ופונה לברך של רגל שניה, טוסיק נע לאחור, עד לרצפה.
3. משכיבה על הצד (פחות נפוץ ואופייני יותר לזוחלי גחון) התינוק דוחף עם הזרוע התחתונה את פלג הגוף העליון, עד לישיבה. כף היד התחתונה נשענת על הרצפה. לעיתים התינוק יעזר גם ביד העליונה לצורך ההתרוממות.

עמידה והליכה

עמידה והליכה מסמלים לכאורה את “סוף המרוץ” של שלבי התפתחות המוטוריקה הגסה, ומכאן גופו של הפעוט מתקדם ותנועתו משתכללת. מבחינה כרונולוגית יגיע תינוק לעמידה בסביבות גיל 10-12 חודשים ולהליכה עצמאית בסביבות גיל 15 חודשים בממוצע.

הליכה ראשונית

ההליכה הראשונית של התינוק מאופיינת בפישוק מסויים, כפות רגליים שפונות מעט החוצה ולעיתים גם זרועות שנפתחות בכיפוף לצדדים. מנח זה נועד להגדיל את הבסיס וכך לעזור לתינוק לשמור על יציבות. כדי להתקדם, התינוק יבצע העברות משקל חדות מצד לצד והתנועה תראה מגושמת מעט ומקוטעת. במהלך החודשים יסגר הפישוק הרחב, כפות הרגליים יצביעו קדימה, הידיים תהיינה חופשיות והתנועה קדימה תהפוך לחלקה ורציפה.

קושי/עיכוב בעמידה או הליכה עצמאית

ישנן סיבות רבות ומגוונות לקושי או לעיכוב בעמידה עצמאית או בהליכה עצמאית, אפרט חלק מהן:

גמישות במפרק הקרסול: תינוקות שמפרק הקרסול שלהם מאפשר תנועה בטווח רחב מהרגיל (לא בהכרח רק תינוקות שאובחנו כבעלי ‘גמישות יתר’), עשויים להתקל בקושי לייצב את כף הרגל על הרצפה ולשמור על שיווי משקל. במקרים כאלה אני ממליצה על תרגול וחיזוק השרירים התומכים במנח עמידה, ולעיתים אמליץ על נעילת נעליים גבוהות, לייצוב הקרסול.

מערכת שיווי המשקל: קושי בשמירה על שיווי משקל בעמידה או בהליכה עשוי לנבוע גם ממערכת שיווי המשקל שמקורה באזניים או במערכת הראיה (נדיר). לשלילת קושי כזה, אם קיים חשד, יש לגשת לרופא הילדים.

מנח כף רגל: מנח כף שאינו תקין ושימוש לא מלא של כל כף הרגל בדריכה ובתנועה, עשויים לשבש את היציבות של התינוק בעמידה ובהליכה. דוגמאות לכך הן הליכה על קצות האצבעות, או על הצד הפנימי או החיצוני של כף הרגל.

תבנית תנועתית: תבנית תנועתית “קשיחה”, שאינה כוללת הפרדות בין איברים תסרבל את התנועה ותחבל ביציבות. לדוגמה – תינוק שאינו מסוגל להפנות את ראשו לאחור תוך כדי רוטציה במותן (הפרדה בין פלג הגוף העליון לתחתון), יתקשה יותר בתנועה רכה וחלקה בהליכה, וירבה בנפילות.

שלבי התפתחות קודמים: תינוקות שהליכתם מתעכבת, במקרים רבים אני מוצאת שלא השלימו את שלבי ההתפתחות הקודמים. לדוגמה ניקח תינוק שלא עמד/זחל על 6 (על הברכיים). אותו תינוק, עם הזמן, יגיע לעמידה, יתחיל להלך סביב רהיטים, אך סביר מאוד שיתעכב בצורה משמעותית בתחילת ההליכה העצמאית ויראה כאילו הוא מפחד לאבד תמיכה. התינוק צודק. מנקודת מבטו הוא לוקח בחשבון שהוא עדיין אינו יציב ותהליך הלמידה ידרוש ממנו כמה נפילות. אבל איך הוא יבלום את עצמו “מהתרסקות” על הרצפה? הוא אינו יודע לרדת על ברכיו… אם יפול קדימה הוא ימצא את עצמו על משתטח קדימה על גחונו. חסר לו “שלב הביניים”, חסרה לו יכולת הבלימה. תינוקות שמרגישים זאת, יחכו כמה שיוכלו כדי לפתח את מערכת שיווי המשקל ולהבטיח לעצמם מינימום פגיעות. כנ”ל לגבי תינוק שאינו יודע להתיישב מעמידה – מה יקרה אם יפול לאחור?…

איך מוליכים תינוק?

אם תינוקכם כבר מתהלך סביב רהיטים ומדי פעם אתם מוליכים אותו בעזרת ידיכם, הקפידו על הכללים הבאים:
1. חשוב שאחיזת היד תהיה פעם מצד ימין ופעם משמאל. יש להמנע מאחיזה רק מצד אחד של התינוק.
2. הקפידו שכף ידכם תוגש לתינוק/פעוט בגובה המותן עד בית החזה שלו. כאשר ידו המושטת של התינוק גבוהה יותר מכתפו, רב הסיכוי שהוא ישען על אחיזתכם ולא יתרגל את מערכת שיווי המשקל של גופו.

נעליים ראשונות

פעולת כף הרגל משוכללת ומורכבת יותר כאשר אנו יחפים. לכן את הנעליים הראשונות כדאי לקנות ולנעול עם ביסוס ההליכה, כ-4-8 שבועות לאחר תחילת ההליכה העצמאית. גם לאחר מכן כדאי לזמן מספיק סיטואציות של הליכה ברגל יחפה על משטחים שונים ובמקומות שבטוחים לכך.

נעל לתינוק/פעוט חייבת להיות בעלת סוליה גמישה וקלה ככל הניתן. כמו כן חשוב שתעטוף היטב את הרגל ובכך תקנה לרגל תמיכה ויציבות על הקרקע. אל תחפשו בהכרח משהו יקר או מוכר. כל נעל בעלת תכונות אלו תהיה טובה.

גמישות גבוהה ונעילה מוקדמת:
במקרים קיצוניים של גמישות גבוהה במפרק הקרסול, נקדים לעיתים את נעילת הנעליים כדי לתמוך במפרק הקרסול ולהקנות לפעוט יציבות מספיקה לצבירת בטחון בתחילת ההליכה.
אם עולה חשד של גמישות יתר יש להתייעץ עם איש מקצוע לפני נעילת הנעליים מוקדם מהמומלץ.

תפזורת תרגילים לעידוד עמידה והליכה

( יש להתאים את התרגול לגילו ומצב התפתחותו של התינוק).

1. רוטציות בעמידה: כשהתינוק עומד בתמיכה של רהיט או הורה, להפנות את תשומת ליבו לאחור לצעצוע כלשהו ובכך לעודד אותו לנתק יד אחת מהתמיכה, ולשלוח אותה לקראת הצעצוע, בעזרת סיבוב של המותן והפניית המבט לאחור.

2. בישיבה או בעמידה נתמכת, להפריח בועת סבון מול התינוק או מצדדיו ולעודד אותו לפוצץ את הבועה בעזרת הרגל. יש לשנות את המיקום של הבועה לזויות שונות. השליטה בתנועה מתחזקת עם הגיל ועם הנסיון של התינוק וניתן להעלות או להוריד את רמת הקושי.

3. בעמידה מול התינוק לאחוז בשתי ידיו ולהעביר משקל מרגל לרגל לצלילי שיר (כמו: עוגה-עוגה-עוגה). תינוקות אוהבים את זה והעברת משקל חדה מצד לצד תוך ניתוק כל רגל לסירוגין, משעשעת אותם, מחזקת להם את השרירים הצידיים שאמונים בין היתר על שיווי המשקל ומאמנים אותם בהפרדת רגליים שנדרשת בהליכה.

4. כשהתינוק עומד, בהשענות עם הגב אל הקיר/אל הורה, נניח על הרצפה למולו כדור ונדגים לו בעיטה. אחרי כמה נסיונות נצפה שהתינוק (תלוי בגילו) יושיט רגל קדימה ויבעט. ניתוק של רגל מהקרקע דורש מהתינוק העברת שיווי משקל שנדרשת להליכה.

5. הליכה/הולכה על משטחים שאינם יציבים, תעודד את כף הרגל לפעולה מורכבת שתחזק את היציבות, ותשכלל את המערכת הווסטיבולרית (מערכת שיווי המשקל). אפשר להיעזר בהליכה על מזרן רך, כריות, חול וכד’.

6. הליכה ישרה בין שתי שורות של כסאות או רהיטים מוגבהים. מבחינת התבנית התנועתית שלה, ההליכה הישרה (קדימה) קרובה יותר להליכה עצמאית מאשר הליכה צידית סביב רהיטים. היא מאפשרת לתינוק להעביר משקל מרגל לרגל ולהתקדם תוך שימוש סימטרי בשני צידי גופו.

7. תרגול הליכה צידית מול קיר. אפשר להדביק מדבקות על הקיר כדי לעודד את התינוק לנוע מנקודה אחת לשניה.

8. מעבר בין רהיטים קרובים אחד לשני (מרחק של צעד-שניים, לא יותר) יכול בהחלט לתת בטחון ולעודד את תחילת ההליכה העצמאית.

שם: ענבל שמיר כתובת אתר: www.inbalshamir.com תחומי עיסוק: אבחון וטיפול בקושי/עיכוב התפתחותי לתינוקות ופעוטות אודות הכותב: ענבל שמיר מאבחנת ומטפלת בקושי/עיכוב התפתחותי לתינוקות ופעוטות, מוסמכת לאבחון וטיפול בשיטת ורדי. בעלת קליניקה לטיפולים פרטניים וסדנאות להורים ותינוקות (ליווי התפתחותי, עיסוי תינוקות, בייבי-יוגה). משמשת אחראית מקצועית (Supervisor) עבור המאבחנים והמטפלים בשיטה, מעבירה השתלמויות והרצאות ומגישה ייעוץ שוטף באינטרנט, בנושא התפתחות תינוקות.

ענבל שמיר – התפתחות תינוקות ופעוטות

http://www.inbalshamir.com/